האזינו: להקשיב לענווה

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (דברים לב,א)
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְ-ה-וָ-ה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי(ישעיה א,ב)
נקודות הקושי:
1.מדוע נקט משה בלשון שמיעה והאזנה?
2.מדוע תקרא יהושע דווקא בפרשה זו בשם הושע?

קווי התירוץ:
משה רבנו מעמיד שני עדים נאמנים- השמים והארץ- בתור עדים לדברי השירה והתוכחה שלו אל בני ישראל.הוא פונה אל השמים בלשון האזנה ואל הארץ בלשון שמיעה ומסביר בעל אור החיים הקדוש (בשונה מהסבר המקובל המובא ברש"י למשל) שמשה רבנו קרוב יותר אל הארץ ולכן נוקט כלפיה בלשון שמיעה ואילו האזנה המצריכה מאמץ והטיית אוזן מיוחסת דווקא לשמים המרוחקים יותר.מדוע אם כן נקט ישעיה בלשון הפוכה ואמר "שמעו שמים והאזיני ארץ" ?האם ישעיה היה קרוב יותר אל השמים מאשר משה רבנו גדול הנביאים?

אלא שההבדל המהותי בין דברי משה לישעיהו הוא שמשה רבנו מבקש מהשמיים והארץ להקשיב לדברי פיו ואילו ישעיה מתייחס לכך שה' מדבר  ("כי ה' דיבר") פיו של משה קרוב אל הארץ ופיו של ה' - לשמיים.
יש כאן גילוי נסף,אחד מיני רבים, לענווה של משה שמכיר בכך שכאשר פיו מדבר הארץ קרובה יותר מאשר כאשר פי ה' מדבר.

את הצניעות והענווה של משה ממשיך באופן נפלא גם מחליפו, יהושע בן נון שדווקא בפרשת האזינו בה מועברת אליו הסמכות ההנהגתית מתקרא הושע בן נון ולא יהושע בן נון וכדברי רש"י במקום "... לומר שלא זחה דעתו עליו,  שאע"פ שניתנה לו גדלה, השפיל עצמו כאשר מתחלתו" וממילא בכך מעיד עצמו כמששיך נאמן לענוונתנותו של משה ולענווה הנדרשת מכל מנהיג ומוביל בעם ישראל וממילא כפי שאמרו חכמינו במסכת עירובין -שדווקא הברוח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו ומן הראוי שננהג כך כולנו !