פרשת ויקרא: על קרבנות,דגים ובני אדם

דָרַשְתִּי קִרְבַתְךְ

בְּכל לִיבִּי קְרַאֲתִּיךְ

וּבְצֵאתִּי לִקְרַאתְּךְ

לִקְרַאתִּי מְצַאֲתִּיךְ

(ריה"ל)

1. "ויקרא אל משה"- מה עומד מאחורי קריאה זו של ה' אל משה וכיצד קשור הדבר בתוכנו של הספר?
   
2. "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"- מדוע לא ציוותה התורה להקריב דגים?

חומש ויקרא, הידוע בכינוי "תורת הקרבנות", מכיל ברובו את כל הפרטים, הדינים, ההיבטים והסוגים של הקרבנות אותם הקריבו הכהנים במשכן ובבית המקדש.מדוע נצטוונו על הקרבתם? כיצד זה קיבלה פעולה זו שהיתה מקובלת בעולם העתיק כחלק מע"ז למרכיב כה משמעותי ומקודש בתורת ישראל?

המחלוקת המרכזית והידועה לגבי טעם הקרבנות היא בין הרמב"ם לרמב"ן.ע"פ הרמב"ם הקרבנות נועדו להרחיק את האדם מע"ז. המציאות אז בעולם היתה שכל התרבויות והעמים מסביב הקריבו קרבנות, לרוב קרבנות אדם, ולכן קשה היה לעקור זאת לגמרי מליבם של ב"י ובמקום לבטל כליל את התרבות הזו , הקב"ה שינה את ייעודה כך שתופנה למטרות חיוביות.הרמב"ן לעומתו טוען שהקרבנות נועדו לנטוע באדם החוטא את ההכרה שהיה חייב מיתה והקב"ה מאפשר לו לכפר על חטאו ע"י הקרבן שמשמש כתחליף לעונש .אפשר לחדד את המחלוקת בכך שהרמב"ם רואה בקרבנות בעיקר אמצעי להרחקה והרמב"ן רואה בהן תכלית מכפרת.
מכל מקום ניתן בהחלט להסכים, לפי כל הדעות, שהקרבן, כשמו כן הוא, יוצר קירבה עם הקב"ה.החטא יוצר ריחוק והקרבן מגשר על המרחק ומקרב בין החוטא לבוראו.לאור תובנה זו ניתן להבין מדוע לא נצטווינו להקריב דגים כמובא במדרש:
"בשביל שהם (החיה והעוף) בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אימם כמו האדם- מכפרין על האדם,אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן חיים (ובעופות יש צורך בדגירה)" (תנחומא ויקרא דפוס ויניציה)
מדברי המדרש עולה שהקורבן צריך להיות בעל החיים שקרוב אל האדם ,אופיו וטבעו במיוחד בכל תחום הקירבה שבינו לבין דור ההמשך. אצל הדגים היוצאים לאוויר העולם כביצים ורק אח"כ יוצאים מהן הדגיגים לא מתקיים כל קשר רגשי של קירבה בינם לבין מולידיהם. לעומתם,בין בעלי החיים והעופות יש לרוב יחסי קירבה עם צאצאיהם כמו גם בין האדם לילדיו ומאחר והאדם צריך לראות עצמו כאילו הקריב את עצמו ממילא הקרבן צריך להיות דומה לו וקרוב אליו וכך תתקיים מעין תחושה הכי קרובה להקרבת עצמו ( ולא הקרבת עצמו ממש שהיא בכלל ע"ז) .ואם נושא הקירבה כה משמעותי מדוע ,אם כן, לא נקרא החומש בשם חומש הקרבן או הקירבה אלא דווקא "ויקרא" ?
רש"י ,בדיבור הראשון בפרשה, מלמד אותנו ש:
"לכל הדיברות ולכל האמירות ולכל הציויים קדמה קריאה לשון חיבה" (רש"י ד"ה "ויקרא", ויקרא א,א)
אם הקריאה אל משה היתה לפני כל דיבור עימו , היה עלינו ללמוד זאת עוד בספר שמות בכל המקרים בהם נתגלה אליו ה' ודיבר עימו אך בכל זאת לומדים פרט זה דווקא כאן כדי לחשוף בפנינו את יחסי הקירבה המיוחדים שאפיינו את משה והקב"ה ומכאן מסר לכל אדם באשר הוא שישאף להגיע לקירבה שכזו עם קונו.הקרבנות אמנם יוצרים קירבה אך האידאל הוא לא להזדקק להם אלא להגיע למדרגת הקירבה והאינטימיות של "ויקרא" שהיתה בין ה' למשה.
שם הספר הוא אם כן קריאת כיוון לכל אדם בישראל שישאף להגיע לקירבה לאביו שבשמיים אם ע"י הקרבנות בזמן המקדש ואם ע"י התפילות בימינו, ובוודאי שע"י קיום התורה והמצוות.
לאור כל הנאמר, שירו של ריה"ל ,המגלה כי דרישת קירבתו לצד השני מגלה לו כי זה הולך לקראתו, מלמד אותנו שככל שנשאף להתחזק ולהתקרב אל אבינו שבשמיים נגלה שעל כל צעד של קירבה הנעשה על ידנו ישנו צעד מקביל של קירבה מצד הקב"ה וממילא ההתחברות והמפגש עם ה' היא פעולה שהולכת ומקבלת תאוצה עד למפגש והחיבור המיוחל.

פרשת ויקהל-פקודי ופרשת החודש : המשכן, השבת ובריאת העולם

1. מה הסוד העומד מאחורי המספר 39 בל"ט אבות מלאכה?
2. "החודש הזה לכם ראש חודשים"-מתי נברא העולם: בתשרי או בניסן?

כידוע, חז"ל מצאו כי הסמיכות בין מצוות השבת, המוזכרת בתחילת פרשת ויקהל ובין מלאכת המשכן המתוארת לפרטיה לאורך הפרשה באה ללמד על קשר עמוק בין השבת למשכן.אחד הדברים הנלמדים נוגע כמובן למלאכות האסורות בשבת- אותן 39 מלאכות שבאמצעותן הוקם המשכן.אך מה עומד מאחורי מספר זה? מדוע דווקא 39 ולא כל מספר אחר? האם זהו מספר מקרי,סתמי ,אקראי?
הרב אורי שרקי נותן הסבר מעניין על הסוד העומד מאחורי המספר 39 בהקשר של מלאכות המשכן, בריאת העולם ואבות המלאכה שנאסרו בשבת.לפי דבריו, המבוססים על הסבר קבלי , העולם נברא אמנם ע"י עשרה מאמרות אבל הם מורכבים מ-39 חלקי יסוד, 39 פעולות, והם: 22 אותיות הא"ב+ האותיות הדגושות הנהגות באופן שונה והן בג"ד כפר"ת (כיום האות ר' אינה נמנית עמהם והן ידועות כ-בג"ד כפ"ת)+10 הספרות מ-0 עד 9 .סה"כ: 39 חלקים שמהן הורכבו המאמרות שעל פיהן נברא העולם בידי אלוקים.יוצא אם כן, שכל אחת מ-39 המלאכות שנאסרו בשבת מיוצגת ע"י 39 החלקים מהם נברא היקום ולכן ביום השבת אנו שובתים מאותן 39 מלאכות.
הקמת המשכן שהורכבה מאותן 39 מלאכות היתה אם כן מעין חזרה אל מעשה הבריאה , הפעם בידי בני אדם תחת פיקודו של משה ובצורה מדוייקת ומדוקדקת על פי ציויו של הקב"ה.אבל הקשר בין המשכן והבריאה הוא אולי אף יותר עמוק.

ידועה ומפורסמת המחלוקת במסכת ר"ה (דף י ע"ב) בין ר' יהושוע ור' אליעזר אודות החודש בו נברא העולם.
ר' יהושוע מייחס את בריאת העולם לחודש ניסן,ודעת ר' אליעזר ,שהיא הדעה שנתקבלה במסורת ההלכתית, טוען שהעולם נברא בתשרי.מניין שאב ר' יהושוע את הקשר בין בריאת העולם לחודש ניסן? יתכן שפרשת פקודי תוכל לתת את התשובה לכך.התורה מתארכת במפורש את יום הקמת המשכן: "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן" (שמות מ, י"ז).אם אכן קיימת זיקה עמוקה בין בריאת העולם להקמת המשכן הרי שהיא זו שיכולה לשמש כפתרון לסלע המחלוקת בין ר' יהושוע לר' אליעזר.ר' אליעזר קבע שהעולם נברא בתשרי היות ובריאת העולם הפיזי המתוארת בספר בראשית אכן היתה בתשרי ( ואם לדייק ,בריאת האדם- שהוא נזר ותכלית הבריאה, חלה ב-א ' בתשרי) ואילו בריאת העולם הרוחני- קרי המשכן- שהיא בעצם הפעולה שחתמה את בריאת העולם כולו חלה, כמפורש בפרשתנו דווקא בניסן ,כמה אלפי שנים אחרי בריאת העולם הפיזי.זמן הקמת המשכן- המשמש כממשק המחבר בין הארץ לשמים- היא הנקודה בה נשלמה מלאכת הבריאה ולכן לדעתו בניסן נברא העולם.
אפשר ,אם כן, ליישב את המחלוקת בין שני התנאים לא כמחלוקת על המציאות אלא כמחלוקת על נקודת הזמן בה הסתיימה מלאכת הבריאה- האם בפרשה הפותחת את ספר בראשית או בזו החותמת את חומש שמות.אפשר להעמיק ולומר שהשאלה היא האם הבריאה הסתיימה בבריאת האדם או בבניית נקודת החיבור בינו לבין אלוקים.
מתוך חיבור זה שבין המשכן והבריאה ניתן גם ללמוד על כל מעשה יצירה באשר הוא : האם כל יצירה מסתיימת עם גמר המעשה הפיזי או רק כאשר אנו מוצאים את נקודת החיבור שלה עם הצד האלוקי? הפתרון , כמובן, תלוי ועומד במחלוקת העתיקה ממסכת ר"ה וכל אחד מוזמן לבחור את התשובה .