לך לך : המודל הזוגי

1."לך לך"- מה פשר כפילות לשון זו?

2.מדוע מתבשר אברהם על לידת יצחק פעמיים: לראשונה עם שינוי שמו ושם רעייתו ובשנית בביקורם של שלשת המלאכים?

הקריאה בפרשת לך לך מעמידה באופן טבעי גיבור מרכזי אחד במוקד ההתרחשויות: אברהם אבינו.אבי המאמינים באל אחד ,הראשון להתגייר, הראשון לעלות לא"י,הראשון למול את עצמו, ומי שבעצם עמד בעשרה נסיונות קשים במיוחד ויכל לכולם.האמנם היה אברהם לבדו במערכה הזו? ובכן, כמובן שיש להעמיד את אשתו לצידו , עזר כנגדו, אך בכל זאת אלוקים מתגלה רק אליו ומצווה רק אותו ואשתו כביכול מחרה מחזיקה אחריו, כראוי לרעיה נאמנה.עיון קצת עמוק יותר יכול להעמיד את הדברים באור קצת שונה.

רש"י מסביר את הביטוי "לך לך"- "לטובתך, להנאתך" אלא שההבנה הפשוטה של דבריו מביאה אותנו כביכול להקטנת הנסיון הגדול של העליה לא"י שהרי, ע"פ רש"י, ברקע ההליכה נמצאת הידיעה שהמסע הזה יעשה לו רק טוב וממילא אין כאן נסיוןכ"כ קשה .לענ"ד ניתן לפרש את "לך לך" גם באופן שונה:

יש כאן שניים שהולכים, אברהם מחד ושרה מאידך- שניהם מאמינים בה' ובכל זאת כל אחד יוצא אל המסע עם תפיסות קצת שונות שהולכות ומתחדדות עם השנים וכרגע נראות זהות לחלוטין.הפערים וההבדלים בין השניים יבואו לידי ביטוי ביחס השונה להגר ולישמעאל אך כבר בשלב זה נוטעת התורה את הרמז לכך שיש כאן שניים שיוצאים אל המסע המופלא של הבאת העולם כולו להכרה שיש בורא לעולם, אל אחד מעל כולם ועל כן "לך לך"- 2 הולכים, יד ביד ועין בעין ובכל זאת שני גופים נפרדים ולכן דברים שרואים מכאן (אברהם) לא תמיד רואים אותו דבר משם (שרה).

בסוף הפרשה, הקב"ה מתגלה אל אברהם כשהוא בן 99 ומודיע לו על שינויי שמו ושם אשתו ועל ברית המילה וכמובן גם על...הולדת בנו.בנקודה זו צפה אל פני השטח באופן מובהק שותפות הגורל של שני בני הזוג והיטיב לסכם זאת הרש"ר הירש (בר' י"ז,ט"ז) וז"ל:
"עד כה, כביכול,נכרתה הברית רק עם אברהם ורק מין הזכר נזכר בה-כגורם בברית הזאת.עתה הוא מזכיר את שרה,והנה היא שווה לו במעלה וחשיבות.שרה היא הגורם השני-החשוב לא פחות-בהבטחת הברית הזאת.וכדרך שמעלת אברם נקבעה ע"ישינוי שמו כן גם מעלת שרי.אברם היה לאברהם-ושרי היתה לשרה."

עולה מיד השאלה, מדוע בפתחה של פרשת וארא שוב מגיעים המלאכים שאמנם באו לכמה שליחויות אך אחת מהן- לבשר על הולדת יצחק. לענ"ד יש לומר שהבשורה שלהם נועדה לשרה ולא לאברהם שיודע על כך. אלוקים יודע שעל עניין מהותי שכזה יש לבשר ולא די לבשר לאברהם (אברהם כמובן לא יכול לבשר לאשתו כי דברי נבואה שניתנו ליחידים אסור שיועברו לאף אחד אחר) ולכן הקב"ה מתגלה גם אל שרה (דרך המלאכים) ומבשר לה על כך.

המסר העולה מן הדברים הוא שאברהם ושרה נמצאים כאן במסע משותף של נסיונות וייעודים ואף על פי שהדיבור נעשה עם אברהם ולא עם שרה , הרי ששרה שותפה מלאה לכל המתרחש וליעתים אף נמצאת במדרגה גבוהה יותר מאברהם כפי שיתברר בפרשת וירא:" כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

כל אחד מאיתנו המצוי בזוגיות ובשותפות גורל עם רעייתו חייב לזכור שכל המסלול שלהם הוא משותף, גם ברגעים הקלים וגם בקשים, על שני הצדדים לראות עצמם כשני צידיו של מטבע אחד וממילא השותפות וההכרה בשויון בין שני בני הזוג הם אשר יהוו ערובה לכך שדור ההמשך יוביל הלאה את מפעל חייהם וימשיך הלאה בהגשמת ייעודם בעולם.

פרשת בראשית: החטא הפרה-קדמון

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה
וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם
כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים...

(ישעיה ל,כ"ו)

1."ארורה האדמה בעבורך..."- מדוע נענשה האדמה על חטאו של אדם הראשון?
2."ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה"- כיצד הפכה הלבנה מאחד מ"שני המאורות הגדולים" ל-"מאור הקטן"?

פרשת בראשית בפרט וספר בראשית בכלל, מעבר להיותם נקודת הפתיחה לכל עלילות העולם הזה, כוללים גם את היסודות לכל ההתרחשויות וההנהגות והמסרים לכל היקום בעבר בהווה ובעתיד.בתור שכך, מופיעים בפרשה גם שני חטאים גדולים ומפורסמים שאף כתובים במפורש: חטא עץ הדעת בו חטא אדם לאלוקים וחטאו של קין בו חטא בן אדם כנגד רעהו.עם זאת, בתוך הפסוקים הראשונים המתארים את מעשה הבריאה מקופלים עוד שני חטאים שקדמו לחטאים אלו ואשר נדרשו ונתפרשו ע"י חז"ל כחטאים לכל דבר שאף עונש בצידם.
ביום השלישי לבריאה מצוה אלוקים את האדמה : "תדשא הארץ ... עץ פרי עושה פרי למינו" אך הארץ הצמיחה "עץ עושה פרי" ומפרש רש"י שאלוקים ציווה :"שיהא טעם העץ כטעם הפרי" אך האדמה לא עשתה כן אלא הוציאה עץ המוציא פירות וכידוע אין טעם העץ עצמו כטעמו של פריו.
על אי קיום מצווה זו אין התורה מפרשת ואף גם לא רומזת על עונש הבא בעקבותיו אך רש"י מסביר בהמשך דבריו:
"...לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה."
במה דברים אמורים? מסביר הרא"ם את דברי רש"י כך: כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת נענשה עימו גם האדמה על חטאה הקדום כמו שנאמר "ארורה האדמה בעבורך". החת"ם סופר מבקש להבין מדוע לא נענשה האדמה מיד ומסביר שאילו נענשה מיד הרי שאז גם האדם היה סובל מכך ולכן רק אחרי שחטא גם האדם נענשו שניהם כאחד.
עדיין עומדת ותלויה השאלה מה משמעות של המושג אדמה שחוטאת וכי יש באדמה נשמה אלוקית כמו האדם שמחוייבת בקיום ציוויו של אלוקים ? בטרם נענה על כך נפנה אל החטא השני המוזכר בפרשת בראשית וגם הוא, לא נעשה ע"י אדם.
שני המאורות הגדולים- השמש והירח- נבראו עוד ביום הראשון אך נתלו במקומם ביום הרביעי לבריאה אך באותו הפסוק בו אנו מתוודעים למלאכת העמדתם על מקומם ומסלולם נוקטת התורה כלפי הלבנה בלשון אחרת, ומבדילה בין המאור הגדול- השמש השולטת ביום לבין המאור הקטן- הירח- המושל בלילה. מדוע נשתנה תוארה של הלבנה ?מסביר רש"י במקום ודבריו מבוססים על הנאמר בחולין דף ס ע"ב וזו לשונו:
"שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה 'אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד' "
כלומר הלבנה והשמש נבראו שווים אבל בשל קנאתה של הלבנה וטענתה שאין אפשרות ששני מלכים ישלטו ביחד העניש אותה אלוקים והיא כידוע הולכת ומתמעטת . אבן עזרא מחדד שאין הכוונה שכוכב הירח שינה גודלו בעקבות חטאו אלא שהמילה הגדולים מתייחסת רק לאורם כפי שהוא נראה מכדור הארץ שהרי הירח הוא הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ ולכן גם נקט הכתוב בלשון מאור ולא כוכב ונענש רק שאורו הולך וגדל עד לאמצע החודש ואח"כ הולך ומתמעט עד לסופו.
יוצא אם כן ששני חטאים משמעותיים חטאו הארץ והירח עוד בטרם חטאם של אדה"ר וקין ובכל זאת אנו מייחסים את החטאים הראשונים דווקא להם מאחר והם כאמור בני האדם החוטאים הראשונים ולכאורה לא ברור בכלל מה באו חז"ל להשמיע לנו בחטאים של גרמי השמיים שאין בהם דעת ותבונה מכח עצמם.

לענ"ד יש לומר שאיזכורם של חטא האדמה והלבנה אמור היה לשמש תמרור אזהרה לאדה"ר ולקין לבל יחטאו גם הם ולמעשה חטאו של אדם הוא השתקפות של חטא האדמה: שניהם נצטוו ע"י הבורא במצווה שהיא בין אדם למקום שאין להרהר אחריה והיה על האדם ללמוד מוסר מכך שהאדמה חטאה ורק מחמת החסד שנעשה למענו לא נענשה מיד ולכן היה עליו להימנע מלחטוא וכיוצא בזה לגבי קין שחטא באותו החטא ממש של הלבנה- חטא הקנאה באחיו התאום בזמן שהם שני בני האדם היחידים בעולם והוא מקנא בו כמו שהלבנה התקנאה באחותה השמש ובכל זאת לא לקח קין מוסר ממעשה הלבנה והשמש וחטא גם הוא.

יוצא אם כן, שהיחסים שבין האדם למקום ובין האדם לחברו טבועים וחקוקים בעולם מאז ומתמיד, אף בטרם בריאתו. שני המסלולים פתוחים בפני כל הברואים מכח הבחירה החופשית ועל האדם המשכיל מוטלת החובה ללמוד מן המעשים המתוארים ולקחת מוסר, בעשותו כן הרי הוא מנצל היטב את ייעודם של הסיפורים והמדרשים הגודשים את החומש הפותח את התורה כולה.
ולעתיד לבוא כימות המשיח או בעולם הבא ( נתון במחלוקת במסכת פסחים ס"ח ע"א) עתיד להיעלם הכתם שנוצר מהמחלוקת והקנאה בין הברואים אז גם הלבנה והשמש ישובו להאיר באותה העוצמה כפי שהנביא ישיעהו מנבא:
"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא."
(ישעיהו ל,כ"ו)