ויצא: לכל איש יש שם

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ

(זלדה)

1.יעקב מכנה את המקומות בהם מתגלים אליו מלאכי האלוקים ואלוקים עצמו בשמות שונים: בתחילת הפרשה בשם בית אל ובסוף הפרשה בשם מחניים- מה ההבדל בין השמות השונים?
2.ראובן מקבל 2 משמעויות לשמו- מדוע?

פרשת ויצא נעה בין שני קטבים של יציאות- האחת כיעקב יוצא לכיוון חרן בברחו מאחיו עשיו ובחפשו את הכלה המיועדת והיציאה השניה כעבור 20 שנה כשהוא בורח מלבן חומ שרימהו ועשק אותו פעם אחר פעם. 2 היצאיות הללו מלוות בהתגלות אלוקים ומלאכיו אל יעקב ובעקבות התגלויות אלו יעקב נותן שם למקום ההתגלות. בתחילת הפרשה: בית אל ובסופה: מחניים.מה עומד מאחורי השמות השונים המייצגים לכאורה חווייה זהה? ניתן לומר שההבדל הוא מצבו הנפשי הפנימי של יעקב.הנושא הבוער בקרבו של יעקב הרווק הבורח מאחיו ועוזב את ביתו הוא ההתנתקות מן ה"בית" ולכן : בית אל.לעומת זאת, יעקב הנשוי עם 12 בנים ובת, עבדים, שפחות ומקנה מוטרד מעניין אחר: ניהול המחנה או שמא יש לומר המחנות כפי שהוא אומר בדבריו לאחיו עשיו ("ועתה ייתי לשני מחנות") וכיצד זה משפיע על השם שהוא נותן למקום ההתגלות בסוף הפרשה? כמובן, מחניים. השמות אם כן, מטאים את הנושאים המעסיקים את יעקב, דרך עולם המושגים המעסיק אותו באותו הזמן, דרך " הרהורי ליבו" מקבלים המקומות את שמם.
לכל אחד מהבנים שנולדו ליעקבב הובא לצד השם גם הטעם לבחירתו.ראובן, בכור הבנים, מקבל את שמו "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי".לאה מבטאת בשם זה את רחשי ליבה ומאוויו לזכות באהבת בעלה לאחר שילדה לו את בנו בכורו.רש"י מביא את הגמרא במסכת ברכות הנותנת טעם נוסף לשמו של ראובן וזו לשונו:
"...ראו מה בין בני לבין חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף- ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור" (רש"י,בר' כ"ט,ל"ב)
הגאון מוילנא מקשה על דברי הגמרא שהביא רש"י שכן לא ברור מדוע יש צורך לתת טעם נוסף לשמו של ראובן לאחר שנתפרש בפשט הפסוקים הטעם לשמו.הגר"א מסביר שהטעם לשמו של ראובן ניתן לאחר לידתו ולא לפניה כפי שהיה עם כל שאר השבטים וממילא אפשר להביא יותר מטעם אחד לשמו. לענ"ד ניתן להסביר את 2 הטעמים לשמו על יסוד דברי מדרש תנחומא :

שלשה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו (תנחומא ויקהל, לה)

השם הראשון("ראה ה' בעניי") השם שבגינו קראה לו אימו , השם ראובן הוא השם שקוראין לו בני האדם והשם שהוא קנה לעצמו ע"פ מעשיו הוא מה שמביא רש"י , השם הטוב שזכה בו ראובן בזכות שלא קינא באח שזכה להעדפה,יוסף.

רחשי הלב ומצבו הפסיכו-נפשי של האדם , בין אם ההורה-לאה ובין אם יעקב בנותן שם למקום ההתגלות האלוקית , הם אלו שקבעו את השמות הנבחרים אך בסופו של דבר השם ששנחקק לאורך הזמן בתודעה של ההמון לאדם או למקום הוא המעשים של האדם או המעשים של בני האדם באותו המקום.אם לא זכה האדם או המקום אזי השמות עשויים להיות שונים ואף מנוגדים ( כדוגמת לבן שכל אופיו שומעשיו שואפים אל הצד האפל דווקא) ואם זכה האדם- יש תאימות בין השם הטוב שייחלו לו הוריו לבין מעשיו ואז ממילא זוכה האדם למימוש הייעוד שהיה אצור בו ע"פ ראיית הוריו.

חיי שרה: כח האמונה

1.מדוע מנהל אברהם מו"מ על רכישת חלקת קרקע בארץ שעתידה כולה להיות שלו ושל זרעו אחריו?
2.מדוע נזקק אליעזר לסימן כדי לאתר את כלת יצחק והלא אברהם הבטיח לו מפורשות שה' יהיה בעזרו?

פעם אחר פעם הבטיח הקב"ה לאברהם שזרעו ירש את ארץ כנען ובכל זאת כאשר שרה רעייתו הולכת לעולמה אין הוא דורש מאלוקים לקיים במקצת מהבטחותיו אלא פועל בכל הדרכים האפשריות ע"מ לקנות בכסף מלא חלקת קבר.מה פשר התנהגות זו? מדוע אינו דורש במפגיע לקבל את שלו?
כידוע ,אברהם אבינו הוא אבי המאמינים.אין בליבו ספק שההבטחות של ה' יקוימו על כן מעיד עליו הכתוב: "ויאמן בה' ויחשבה לו צדקה".כל פעולותיו ,במעט שחושפת בפנינו התורה, נעשים מתוך נקודת מוצא זו.דווקא מתוך האמונה הזו הוא מבין שכדי לממש את ההבטחות עליו לעשות פעולות מצד עצמו וכמאמר חז"ל "אין סומכין על הנס" אבל מאמינים בה' שיעזור כשצריך.רכישת הקרקע מבני חת אינה דבר של מה בכך וללא ספק היתה כאן סיעתא דשמיא שעזרה לאברהם ומכל מקום מתווה לנו אברהם את דרכו של האדם המאמין: האדם שעושה ומשתדל ו-מאמין שגם מלמעלה יסייעו בידו לעשות ולממש את שאיפותיו.
בדבריו של אברהם לאליעזר כשהוא שולח אותו למצוא אישה לבנו יצחק מגולמת האמונה המלאה של אבי המאמינים בדרך הזו:
"ה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם"
מתוך הבנה זו יתבררו גם מעשיו של אליעזר בבואו לחרן.כל תפילותיו והסימנים שביקש מאת ה' לא באו מתוך חוסר אמונה בהבטחת אברהם ש"יהיה בסדר",נהפוך הוא: בגלל שאליעזר יודע שמונחת בכיסו הבטחה מאברהם לאפשרות להצליח במשימה הוא מבין שעליו לעשות מעשים ופעולות מצד עצמו כדי לגרום לזה להתממש. משום כך הוא מבקש סימנים שקשורים עניינית למושא חיפושיו: הוא מבקש סימנים שיבטיחו שהאישה שהוא מחפש ליצחק אכן תהיה בעלת המידות הנאצלות שמחפש אברהם ליצחק בנו: כבוד לכל אדם, הכנסת אורחים וזריזות כמו גם יושר,הגינות ורוחב לב.
את כל אלה מוצא אליעזר ברבקה שעומדת במבחן הסימנים וכעת נדרשת רק העזרה מלמעלה שהאישה המבוקשת היא ממשפחתו של אברהם, ועזרה זו אכן מגיעה.
האדם המאמין צריך לדעת שאמונתו נמדדת במעשיו, ככל שהוא מאמין בסיוע מלמעלה כך עליו להתאמץ כדי להביא סיוע זה לכדי מימוש וכמאמר המשנה באבות "אם אין אני לי- מי לי" ואפשר להמשיך מאמר זה ברוח הדברים שאמרנו כך:"ואם אני לי- ה' יהיה בעזרי".