יום שבת, 26 בדצמבר 2009

ויגש: קצת פרופורציות

1.ויבך על צואריו עוד: " ... אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע"(רש"י)
2.כשיעקב נשאל לגילו בפוגשו את פרעה הוא עונה הרבה מעבר לכך: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם", מדוע עשה כן?

בני ישראל יורדים מצריימה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארץ השפע הכלכלי, המעצמה הגדולה של העולם העתיק.בראש הפירמידה במצרים ניצב פרעה הרואה עצמו כאלוה וממילא כולם סרים למרותו וסוגדים לו. בני יעקב ללא ספק עודם נפעמים מכל הסובב אותם, ובמיוחד מהעובדה שהמשנה שלמלך הכיביכול כל יכול הוא לא אחר מאשר יוסף. יעקב מבין זאת ומדע לרגשותיהם הטבעיות ולכן מבקש להעמיד את הדברים בפרופורציות הראיויות, מיד עם פגישתו עם נציג המלכות (ועל אף שמדובר בבנו האהוב יוסף) הוא מרים דגל, מצהיאר הצהרה ברורה לכל מאן דבעי :" שמע ישראל ,ה' אלוקינו, ה' אחד", לא פרעה ולא אף אחד אחר מוביל שולט במהלכים וכדאי לזכור זאת דווקא עכשיו, במפגש הראשוני עם מצרים ומכשפיה. יעקב אמנם לא חושד בבנו יוסף שהלך שולל אחרי התפיסות האליליות השולטות במצרים ואף על פי כן הוא מבקש להבהיר ולהזכיר לכולם מיהו האלוקים האמיתי.
פרעה פוגש את יעקב ומתרשם מאוד מגילו המבוגר וממילא מיד שואל לגילו. יעקב מבקש להעמיד גם את פרעה בפרופורציות: אמנם גילו מבוגר אך זה כאין וכאפס לעומת אברהם ויצחק גם באורך חייהם וגם באיכותם.יעקב מבקש ללמד את פרעה לקח חשוב: אל תבט רק במעטפת החיצונית, שכן למרות גילי המבוגר עברתי במהלך חיי צרות ויסורים רבים.מצרים כל כולה חיצוניות נטולת תוכן, לדעתו של יעקב, והמקום הראשון שצריך להעביר את המסר לכך שיש לשנות זאת הוא כמובן מול פרעה, העומד בראש האג'נדה.
יעקב מלמד אותנו לראות הכל בפרופורציות, לא לרוץ אל החיצוניות ולהתפעל ממנה, לזכור שיש מנהיג אחחד לעולם וכל השפע הגשמי של כל העולם נתון אך ורק תחת שליטתו. תובנה שכזו תמעיט מערך עצמנו ותעמיד אותנו במקומנו, בפרופורציות הנכונות, עבדי ה' ולא עבדי בשר ודם על כל חולשותיו.

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

מקץ: הכל דיבורים

1.מדוע סמך פרעה על יוסף שפתר את חלומו שיוכל גם לנהל את כל כלכלת מצרים?
2.מדוע לא התגלה יוסף לאחיו מיד אחרי שאמרו "אבל אשמים אנחנו ..." ?

יוסף מצליח לכבוש את סובביו בכל מקום אליו הוא מתגלגל.הן בבית פוטיפר ,הן בבית הסוהר והן אל מול פרעה, כולם ממנים אותו למשנה שלהם וסומכים עליו בלב שלם.על אף כל זאת יש הבדל גדול בין תפקיד האחראי על בית פוטיפר או מנהל השב"ס לבין משרת שר הכלכלה, המשנה למלך פרעה השולט באותו זמן על האימפריה הגדולה בעולם.עלייתו המטאורית של יוסף מבירא עמיקתא לאיגרא רמה קשה במיוחד לאור דבריו של רש"י בנוגע לחוקים המפורשים במצרים: "וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים"( רש"י, בר',מא,יב).
מה אם כן גרם לפרעה לחשוב שעבד עברי זה שאמנם פתר יפה מאוד את חלומו , יוכל להיכנס בן לילה למשרת המושל בפועל על האמפריה המצרית ויוכל לנהל בתבונה את המשבר הכלכלי והאקולוגי העומד בפתח עם הגיע שנות הרעב על העולם?
הנחת היסוד שלנו, לפיה פרעה אכן סמך על יוסף בעיניים עצומות בזמן שהעביר לו את התפקיד בהחלט ניתנת לערעור.ע"פ החזקוני, פרעה חשש שדבריו של יוסף אינם כנים ולא אמר כך אלא כדי לפטור עצמו בתשובה ולכן החליט לנסותו והטיל עליו את משימת הצלת הממלכה ואם יקבל את התפקיד הרי שדבריו ודאי כנים שלא יתכן שיהיה חצוף להיכנס לגדולה שאינו יכול לעמוד בה.פרעה עשה את החשבון הבא: אם דברי יוסף אינם נכונים הרי שלא יעז לקבל על עצמו את המשרה ואם דבריו נכונים- הרי שאין "נבון וחכם כמוך" וממילא הוא היחידי שיוכל אכן להציל את המצב.מבנו הראשון של יוסף היה בלקיחת התפקיד ומבחנו המתשמך היה בניהול המדינה בשנות המשבר ובשנות השובע.יוסף אמנם פתר ברהיטות וענה בטוב טעם על דברי פרעה, אבל פרעה היה מספיק חכם כדי לדעת שאת המילים והאמירות של יוסף צריך לבחון במעשים.
אחי יוסף מתוסכלים, מצפונם מייסר אותם כל השנים על מעשה המכירה ועל כך שאין בידם אפשרות להשיב את הגלגל לאחור.כעת כשבאה הצרה יוצא המרצע מן השק והם מגלים את מר ליבם.כשיוסף מאשים אותם בריגול ותובע את הורדת בנימין מצריימה לאות על כנות דבריהם הם מכים על חטא ואומרים:
"... אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזּאת" (בר' לב,כא).מדוע יוסף, לא מתגלה אליהם ומפסיק את כאבם וצערם ברגע זה? מדוע הוא מושך את עלילות הדברים עוד ועוד עד לקצה? אין ספק שיוסף רצה בכל ליבו להגלות לאחיו ולא עשה מעשיו מתוך רצון להרע להם והראיה שגם הוא נרגש מדבריהם: "וַיִּסּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ ".ובכל זאת, יוסף רוצה לבחון את תום ליבם והכאתם על חטא לא רק במילים אלא גם במעשים.רק אחרי שיעשו כדבריו ויורדיו את בנימין, ורק אחרי שיהודה יגיע למצב בו הוא מוכן לתת עצמו לעבד במקום בנימין, רק אז יוכל יוסף לדעת בוודאות שאחיו אכן חזרו בהם ממעשה המכירה שלו ואין בליבם יותר על בניה של רחל.

.פרעה בחן את יוסף דרך מעשיו למרות יכולותיו הרטוריות וגם יוסף בחן את אחיו דרך מעשיהם ולא דרך הדברים שאמרו וההכאה על חטא ( למרות שלא ידעו שהוא מבין את דבריהם וממילא נתן הדבר משנה תוקף לאמינות דבריהם).
הדיבור מבדיל את אדם משאר בעלי החיים ולכל מילה נאמרת יש משקל וחשיבות אך כל אדם צריך להיבחן בתאימות שיש בין דבריו למעשיו , לא רק לאור מה שהוא אומר אלא בראש ובראשונה לנוכח מה שהוא עושה.