1."וישמע יתרו את כל אשר עשה אלוקים"-קריעת ים סוף ומלחמת עמלק(רש"י).מדוע רש"י מצמצם רק לשתי שמיעות?
2."כל אשר דיבר ה' נעשה" ובפרשת משפטים "נעשה ונשמע",מה ההבדל בין שתי האמירות?
על אף אמצעי התקשורת הדלים יחסית שהיו בתקופת מתן תורה מתאר המדרש על יסוד שירת הים את הפצת הניסים והשמועות אודותיהם בין כל עמי ארץ כנען("שמעו עמים ויחתו ,חיל אחז את כל יושבי פלשת") וגם יתרו , במיוחד כמי שמקורב ובעל נגיעה אישית לחתנו, שמע גם שמע את כל אשר עשה אלוקים .מדוע אם כן מצמצמת המכילתא (ובעקבותיה רש"י) את אשר שמע יתרו? "מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק...-דברי ר' יהושע.ר אלעזר המודעי: מתן תורה שמע ובא...ר אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא"(מכילתא).ניתן לפרש ולומר כי אכן ,כמובא בפשט ,יתרו שמע על כל מעשי ה' אלא המחלוקת היא מה הניע אותו לבוא ואכן מדייקים זאת מלשון המכילתא "מה שמועה שמע ובא".לדעת ר אליעזר כבר כאשר שמע על קריעת ים סוף בה נאמר "ה 'ילחם לכם ואתם תחרישון" כתינוק שהוריו דואגים לכל צרכיו- שמע ובא.לדעת ר' יהושע רק כאשר שמע על מלחמת עמלק הבין שרצונו להידבק בישראל .במלחמת עמלק עם ישראל ב"י נדמו לילד שהוריו מצפים ממנו לשאת עיניו אליהם (וכאשר ירים משה ידו וניצח ישראל- וכי ידו של משה ניצחה אלא כאשר הרימו ישראל עינהם לשמיים –ניצחו).לדעת ר' אלעזר המודעי רק לאחר מתן תורה החליט יתרו לעשות מעשה.במתן תורה הזיקה בין עם ישראל לקב"ה הייתה כבר הרבה יותר עמוקה כמו אב ובנו הבוגר המלמדו את רזי התורה – ורק אז יתרו החליט לבוא .המחלוקת היא על עוצמת הזיקה בין ה' לב"י שהביאה את יתרו לבוא ולהידבק בהם.
בעל ה"משך חכמה" מסביר את ההבדל בין הלשון בפרשת יתרו "ויענו כל העם יחדו כל אשר דיבר ה' נעשה" לבין האמור בפרשת משפטים "ויאמרו כל אשר דיבר נעשה ונשמע" בכך שבפרשת משפטים יש התייחסות לכך שיש מצוות שלא כל אחד יכול לעשותם (כגון מצוות שרלוונטיות רק לכהן או רק לנשים) אלא רק לשמוע ע"י לימודם ואילו בפרשת יתרו ,מאחר וכל העם יחדיו ענו הרי שאז שייך לומר "נעשה" ללא הגבלות שכן זה כולל את כולם ולכל מצווה ניתן לשייכה לחלק מהעם.הביטוי נעשה ונשמע הפך מזמן לסמל לנכונות לעשייה ללא סייגים,ללא תנאים,למסירות מוחלטת שאפיינה את עם ישראל אז ואת קהל המאמינים היום.
ניתן לראות כי בניגוד ליתרו שצריך היה קודם לשמוע( ומה היה מספיק כדי להניעו לבוא- על כך המחלוקת) ורק אז לעשות הרי שעם ישראל הראה נכונות לעשות ולקיים ואח"כ לשמוע ולהבין מדוע ולמה.זוהי המסירות המוחלטת שמתקיימת רק כאשר אדם מאמין בכל מאודו בבורא עולם ובמצוותיו.קודם לעשות ,אח"כ להבין ואז ממילא להמשיך לעשות
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה