וירא: ניגודים משלימים

1. מנין שאב אברהם את העוז להתווכח ארוכות עם אלוקים אודות גזרת השמדת סדום ועמורה?
2.מנין שאבה שרה את העוז לצוות על בעלה ("הנביא") על גירוש ישמעאל?

דמותם של אברהם ושרה,הורי האומה,משמשת ללא ספק מודל לחיקוי ולהשראה במישורים רבים.עם זאת,התבוננות מעמיקה בגישתם לחיים מציגה בפנינו ניגוד שלכאורה אינו בר גישור.אברהם הוא איש העולם הגדול,מעורב חברתית בכל המתרחש בעולם : יוצא עם סיירת המטכ"ל שלו למבצעי חילוץ של אחיינו לוט ושאר השבויים, עושה עסקים וכורת בריתות עם אבימלך מלך גרר וגם משמש בסנגוריה הציבורית לטובתם של רשעי סדום.אברהם הוא איש העולם שבחוץ.

מנגד,שרה מתוארת בפרשת "לך לך" באופן פסיבי משהו "ויקח אברם את שרי אשתו" "ותוקח האישה בית פרעה" וגם כשהיא כבר פותחת את פיה,כשהגר מזלזלת בה לאחר שהרתה לאברהם,היא מבקשת שה' יפסוק בינה לבין אברהם.בפרשת וירא שרה מצוייה במקום בו נמצאו כל הנשים בימים ההם: "הנה באוהל "שרה היא אשת העולם שבפנים.החלוקה הזו אינה נדירה או יוצאת דופן לתקופתם שכן רוחות הפמיניזם שהשוו את מעמד הנשים ונתנו בהן אומץ לפרוץ "החוצה" מנשבות רק במאתיים שנה האחרונות ובכל זאת ,גם שרה וגם אברהם מפתיעים אותנו במידת מה בעוז ובאומץ שאזרו בשתי נקודות זמן המתוארות בפרשת וירא.מנין שאב אברהם את העוז לנהל משא ומתן ארוך ומתיש עם אלוקים במטרה להציל את כל יושבי סדום? ומנגד- שרה קובעת נחרצות "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". אין כאן נכונות למשא ומתן או בקשה לפסיקה של אלוקים אלא נחרצות ברורה.מה עומד מאחורי האומץ והעוז שאזרו השניים,כל אחד במקרה אחר? על מנת לקבל את התשובה לשאלה זו יש צורך לחזור אחורה אל סוף פרשת לך לך ,אל הנקודה בה מודיע ה' לאברהם על שינוי שמו ושינוי שמה של רעייתו.לא עוד אברם כי אם אברהם- אב המון גויים.לא עוד שרי כי אם שרה.ההחלטה על שינוי השם לא הייתה שלהם,היא באה מלמעלה ,מעין שליחות חדשה שניתנה להם ע"י אלוקים.שינוי פאזה,הגדלת והרחבת האחריות והייעוד.וכל אחד מהשניים מבין את שינוי השם לפי אופיו המיוחד: אברהם "איש החוץ" מבין שמוטלת עליו חובה להיות עוד יותר מעורב באנושות ובחסד שעליו להרעיף עליה ולכן גם מקבל את העוז להתווכח עם ה' ולהבין שאכן נעשה משפט צדק במחיקת סדום.מנגד,שרה "אשת הפנים" מבינה שעליה לדאוג היטב לצרכי ביתה ולחינוך בנה שכן עתיד העולם תלוי גם בבניית קיומו וייחודו של עם ישראל שאינו נתון תחת השפעות השליליות של תרבות מבחוץ ולכן מבינה שעליה להיות נחרצת גם מול בעלה.אין צורך לבקש מאלוקים לשפוט שוב בינה לבין אברהם שכן אלוקים אמר את מילתו- הוא שינה את שמה.המדרש בתוספתא על ברכות פ"א מתאר זאת כך: "בתחילה הרי היא שרה על עמה (ואח"כ) היא שרה על אומות העולם."כלומר שרה מבינה שדווקא כדי להיות שרה על אומות העולם עליה להיות שרה קודם כל בביתה שלה ולחנך את בנה בדרך הנכונה ואף להתעמת עם בעלה "הנביא".שתי הדמויות קיבלו זריקת עידוד בשינוי שמם שרק חיזקה את נטייתם הטבעית פנימה והחוצה בהתאמה ובכל זאת אין בגישתם ההפוכה סתירה אלא להיפך- השלמה שכן זכו- "שכינה בניהם",כל אחד ידע לוותר במקום ובזמן הנכון.

מן הראוי שבכל זוגיות יהיה מי שימשך ויטפל בענייני ה"חוץ" ,במפגש עם העולם שמחוץ למעגל המשפחתי ומנגד שיהיה מי שיטפל בענייני הפנים ,כל אחד במינון המתאים לו ובגישה האופיינית לו.החלוקה אינה דיכוטומית .החכמה היא במציאת האיזון הנכון ובנכונות לפשרות כשטובת המעגל המשפחתי עומדת לנגד עיני שני בני הזוג יותר מתועלתם וכבודם האישי של כל אחד בנפרד.האתגר הוא להכיר בכך שהניגודים צריכים להשלים אחד את השני ולבטל את החשיבה שהמנוגדים נוטים לחוש כמושלמים בעיני עצמם.המושלם האמיתי הוא דווקא המשלים.

חיי שרה: גירוש מרצון

1.כיצד השתכנעה רבקה ללכת עם עבד זר לארץ נוכריה עם הבטחה מעורפלת על הלא נודע?
2.מה הניע את ישמעאל לעשות תשובה בערוב ימיו ?

אחד המוטיבים המנחים את ספר בראשית בפרט (ואת העם היהודי בכלל) הינו מוטיב העקירה.אדם הראשון נעקר-גורש מגן עדן,קין נענש ונעקר ממקומו ומעל פני האדמה,נח נעקר ממקום מושבו עקב חטאי דורו שהביאו למבול,אברהם נעקר ממקום מושבו עקב ציוויי אלוקי,ישמעאל נעקר עם אימו עקב התנהגותו,יעקב נאלץ לעקור לחרן בבורחו מאחיו ויוסף נמכר-נעקר מארץ כנען לארץ מצרים.המשותף לכל העקירות הנ"ל הוא שהן נעשו או בעל כורחו של הנעקר או כמילוי ציוויי אלוקי (אברהם) ועל כן החלטתה של רבקה המתבטאת במילה אחת טעונה באומץ רב ("אלך") נראית תמוהה מאוד שכן איש לא כפה עליה עקירה זו מביתה וממשפחתה לעבר הלא ידוע (משפחתה אף ביקשה :"תשב הנערה איתנו ימים או עשור").מדוע בכל זאת בחרה ללכת עם אליעזר עבד אברהם? דומה כי התשובה לשאלה זו נעוצה באירוע טרגי שהתרחש לאחר בואו של אליעזר והמתואר ברש"י (בר' כ"ד, נ"ה, ד"ה:"ויאמר אחיה ואמה"):" ובתואל היכן היה? הוא היה רוצה לעכב ובא המלאך והמיתו".המדרש מרחיב את היריעה בתארו ניסיון כושל של בתואל להרעיל את אליעזר וכך לגזול את כל הרכוש שהביא עמו.יתכן ורבקה הייתה בסוד העניינים ויתכן שלא,בכל מקרה בתוך עמה היא יושבת והיא הייתה מודעת למציאות השלילית ולסביבה הלא טהורה בה חייתה ומותו של אביה שימש כקטליזאטור להחלטתה ללכת לדרך חדשה, להבטחה גדולה שעשויה להתממש אם רק תביע את הסכמתה.רבקה בחרה באופן מודע לשלוט בעתידה הרוחני ועל כן הסכימה לצאת אל הלא נודע.ההזדמנות לדבוק בזרעו של אברהם ולהינשא לבנו יצחק שימשה עבורה פתח מילוט לחיים חדשים וטובים יותר.

מנגד,ישמעאל בחר את הבחירה השגויה שלו עוד משחר נעוריו בהיותו הנער המצחק ואחר כך הבן הדחוי והמגורש ודווקא בסוף ימיו מביא בפנינו רש"י את הבשורה על המפנה (בר' כ"ה ט ד"ה 'יצחק וישמעאל'):"מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו".עם מותו של אברהם הכתוב חושף את ישמעאל כמי שנותן כבוד לאחיו הצעיר ממנו בשלוש עשרה שנה ונותן לו את הכבוד המגיע לו ומכיר בכך שהוא צדיק ממנו.לע"ד חשיפת חזרתו בתשובה של ישמעאל דווקא עם מותו של אברהם אביו אינה מקרית: מותו של אברהם הוא זה ששימש כקטליזאטור עבור ישמעאל שמן הסתם הרהר הרהורי תשובה עוד קודם לכן אך נזקק לאירוע שידחוף אותו קדימה לקראת עשיית המעשה האמיץ (לשם השוואה בקבורתו של יצחק, עשיו אינו נותן ליעקב ללכת לפניו בהלוויה).

ישמעאל בסוף ימיו ורבקה בתחילת חייה בחרו את הבחירה הלא קלה ונטשו את הסביבה השלילית בה חיו מתוך הכרה אמיתית שהאמת נמצאת במקום אחר.לכל אחד יש במהלך חייו תחנות דרך בהם עליו להחליט האם דרכו שלמה ונכונה או שמא עליו לעשות את המפנה שיוביל אותו אל שביל הזהב.בכל בחירה בעקירה מדרך שלילית יש תיקון לגירוש הראשון שכן זהו גירוש מרצון מגיהינום לגן עדן והתקרבות לעץ החיים- התורה.

מוטב לו לאדם שיעקור עצמו מחברה משחיתה בטרם זו תעקור ממנו כל חלקה טובה שעוד נותרה בו.