ויצא: חיים ומוות ביד הלשון

1."אעבודך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" מה ראה יעקב לדקדק בלשונו?
2."עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה"-ומאותה קללה מתה רחל בדרך(רש"י) מה הביא את יעקב לנפול בלשונו?

פרשת ויצא נעה על הציר שבין שתי יציאותיו של יעקב לדרך רחוקה: היציאה הראשונה מבאר שבע לחרן והשנייה, כעבור עשרים שנה, יציאה בחזרה מחרן לארץ ישראל.אין ספק כי יעקב המגיע לחרן ויעקב היוצא ממנה אינו אותו אדם ועשרים שנה במחיצתו של לבן לימדו אותו דבר או שניים על החיים ועל דרכי ההתמודדות עם העולם החיצוני .עשרים שנה אחרי, יעקב לבטח אינו עוד איש תם יושב אוהלים.הגעתו לחרן הייתה מלווה ללא ספק בהרבה חששות וחשדנות טבעית (ואף מוצדקת) כלפי הסביבה וכלפי דודו הידוע בתככנותו ועל כן אך טבעי היה שיעקב ידקדק בלשונו וכפי שמסביר רש"י: "לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל,ושמא תאמר רחל מן השוק,תלמוד לומר בתך,ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל,תלמוד לומר הקטנה ואף על פי כן לא הועיל,שהרי רמהו".השאלה העולה היא כמובן: מדוע בכל זאת גלגל אלוקים את הדברים כך שלבן בכל זאת רימה את יעקב הזהיר והחשדן ?

דרכו חזרה של יעקב נעשתה במנוסה,בחשאי,כמחפש דרך מהירה לחמוק מידו הארוכה של לבן שלא הראה סימנים של נכונות להרפות ממי שהביא לו עושר כה רב.יעקב היוצא חזרה הוא אדם עשיר הרבה יותר ,עם בטחון עצמי רב יותר ועם משפחה גדולה שתומכת בו ובהחלטותיו.ועל כן, כאשר לבן משיגו בדרך ובא אליו בטענות שגנב את התרפים ,אך טבעי הוא שיעקב יענה בביטחון רב, כמי שבטוח שהוא יודע היטב מה מתרחש מתחת לאפו, שהוא ובני ביתו נקיים מאשמה ועד כדי נכונות לקלל את מי שעשה כן.אילו אך ידע על מה שעתה אשתו האהובה רחל,היה כמובן נזהר בלשונו הרבה יותר.ושוב עולה השאלה : מדוע גלגל אלוקים כך את פני הדברים שיעקב יביא את החורבן על עצמו במו פיו?

על מנת לראות נכוחה את התמונה המלאה עלינו לשוב אל משפט קצר שנאמר ע"י יעקב לקראת סוף פרשת תולדות ושעשוי לשפוך אור על קורותיו בפרשת ויצא.לשאלת אביו "מי אתה בני" עונה יעקב "אנוכי עשיו בכורך" ורש"י מפסק ומסביר : "אנוכי המביא לך,ועשיו הוא בכורך".כלומר ,ע"פ הסברו של רש"י יעקב לא שיקר את אביו אך בוודאי הטעה אותו.על הטעיית הלשון זו,לעניות דעתי, משלם יעקב אבינו מחיר כבד כשלבן מרמה אותו על אף זהירותו בלשונו ואלוקים מעניש אותו בשל נפילתו הלשונית בקללו למוות את מי שגנב את התרפים.אמנם יעקב לא שיקר את אביו ואף על פי כן , הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה והעונש כבד מנשוא (ואולי רמז לדבר בדברי רחל בעת עקרותה :" ואם אין –מתה אנוכי" שכן בשל מילת "אנוכי" של יעקב לאביו מתה לבסוף רחל מקללתו של יעקב).

הלקח הנלמד מדברים אלו אחד הוא : מעבר לציווי "מדבר שקר תרחק" חובה עלינו לסייג ולהרחיק עצמנו אף מהטעיית הזולת בלשוננו ובמעשינו שכן "חיים ומוות ביד הלשון" ומי אשר אינו נזהר בלשונו ומטעה ומוליך שולל אחרים סופו שלשונו שלו תפיל אותו ברשת הטעיותיו ,מילה במילה, אות תחת אות,מידה כנגד מידה.