1."פחז כמים אל תותר"- מדוע הביקורת על מעשהו של ראובן לא נשמעה בסמוך להתרחשות המעשה אלא רק כעבור שנים רבות, לפני מיתתו של יעקב?
2."כלי חמס מכרותיהם"- מדוע שתק יעקב לטענת שמעון ולוי "הכזונה יעשה את אחותינו" לאחר מעשה דינה ורק כעת על סף מיתתו בא עימם בחשבון נוקב?
בסמוך למיתתו יעקב אבינו פותח את חרצובות לשונו ואת כל הביקרות שאגר כלפי בניו במהלך השנים לצד אהבתו הרבה אליהם ואיחוליו האישיים לכל שבט ושבט.לכאורה, קשה להבין מדוע יעקב אבינו לא דאג להעביר את הביקורת בזמנה, ובכך לשמש כמורה דרך וכמוביל את משפחתו.האם חשש ממשהו? היעלה על הדעת שבניו לא היו נשמעים לדבריו?
על מנת להכנס לעובי הקורה של התנהגותו של יעקב בשניים מהמאורעות הדרמתיים בחיו מאז חזר לארץ כנען- מעשה דינה ומעשה ראובן ובלהה-נעקוב תחילה אחר לשון הכתוב:
וְיַעֲקב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקב עַד-בּאָם:
יעקב שומע את כל פרטי מעשה הנבזגי של חמור בדינה אך שותק עד שמגיעים בניו הביתה.
ולאחר המעשה:
וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:וַיּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ:
יעקב מטיח ביקורת בבניו אך משתתק לטענתם שקינאו לאחותם. האם לא ידע יעקב לענות לטענתם? הלא כל הביקורת שלו לא היתה אלא על כך שהרגו את כל תושבי שכם?
לענ"ד יש לומר שיעקב הבין מתשובתם של בניו שעשו את מה שעשו מתוך כוונה טהורה לחלוטין של קנאה לאחותם ולא מתוך מניע זר כלשהו ולכן הבין שכל הויכוח עימם לא יוביל להכרתם בטעות שעשו בכך שהחריבו כרך שלם.הוא זיהה את להט היצרים ממנו הם דיברו והבין שהויכוח עימם הוא עקר לגמרי. הוא העדיף להמתין לשעת כושר- שעת מיתתו- כדי להבהיר להם שוב את דעתו הנחרצת מתוך הכרה שדברים שאומר אדם לבני ביתו בסמוך למיתתו חודרים לעומק לבם.
את הביקורת שלו אליהם בפרשת ויחי פותח יעקב במילים"שמעון ולוי אחים" , המילה אחים לכאורנ מיותרת והרבמן מסביר שבכך רצה יעקב להזכיר את המניע שלהם במעשה דינה-"בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם" , בכך יש כביכול המשך לדו שיח שנקטע שנים רבות לפני כן.ולמרות רגשי האחווה הוא מטיח בהם את הביקורת: "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" משמע שלמרות הכוונה הטובה האמצעי להשגת המטרה היה -שגוי.
גם בסיפור ראובן אנו קוראים על שמיעתו של יעקב- והפעם שתיקה מוחלטת:
וַיְהִי בִּשְׁכּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקב שְׁנֵים עָשָׂר
מעשהו של ראובן מוסבר ברש"י כך:
מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועו, שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל.
יעקב שומע על כך ואינו מגיב.הוא מבין כנראה בעיני רוחו מדוע ראובן עשה את אשר עשה ולכן יודע שכוונתו היתה טובה מבחינתו- קינא לאימו- ורק התוצאה היתה לא ראויה שכן אסור לבן להתערב בענייני חדר המיטות של הוריו.מהנסיון הקודם עם שמעון ולוי במעשה דינה מבין יעקב שיש לשתוק בשלב זה ולבוא חשבון בשלב מאוחר יותר.על ראובן מעיד המדרש שדווקא השתיקה הרועמת של יעקב עוררה אותו לשוב בתשובה כבר אז ולהכיר בטעותו.את הביקורת יעקב מטיח בבנו בסמוך למיטתו מתוך כוונה להביא אותו להבנה ששיתקתו לא נבעה מתוך סלחנות אלא מחשיבה פרגמטית שנועדה לאפשר לו לשוב בתשובה ממעשהו.
יעקב מבקש ללמדנו מה כוחו של כח האיפוק, כבר לימדונו חז"ל באבות ש:"סייג לחכמה -שתיקה"(אבות ג,יג).יעקב בחכמתו ידע מדע לומר דברים נוקבים ומתי לשמוע- ולשתוק.האינסטיקט הטבעי שלנו הוא תמיד להגיב ומיד, לעיתים יש צורך לחשוב,לשמוע,להפנים ,להפעיל שיקול דעת ולחכות לזמן התאים ולנסיבות הנכונות ואז לומר הדברים הנכונים בצורה המועילה שתביא לתוצאות הרצויות ולא מתוך כעס וחוסר שליטה.כי "עת לכל חפץ- ומי ששולט על עיתותיו ותגובותיו- יוכל גם להשיג חפצו".
2."כלי חמס מכרותיהם"- מדוע שתק יעקב לטענת שמעון ולוי "הכזונה יעשה את אחותינו" לאחר מעשה דינה ורק כעת על סף מיתתו בא עימם בחשבון נוקב?
בסמוך למיתתו יעקב אבינו פותח את חרצובות לשונו ואת כל הביקרות שאגר כלפי בניו במהלך השנים לצד אהבתו הרבה אליהם ואיחוליו האישיים לכל שבט ושבט.לכאורה, קשה להבין מדוע יעקב אבינו לא דאג להעביר את הביקורת בזמנה, ובכך לשמש כמורה דרך וכמוביל את משפחתו.האם חשש ממשהו? היעלה על הדעת שבניו לא היו נשמעים לדבריו?
על מנת להכנס לעובי הקורה של התנהגותו של יעקב בשניים מהמאורעות הדרמתיים בחיו מאז חזר לארץ כנען- מעשה דינה ומעשה ראובן ובלהה-נעקוב תחילה אחר לשון הכתוב:
וְיַעֲקב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקב עַד-בּאָם:
יעקב שומע את כל פרטי מעשה הנבזגי של חמור בדינה אך שותק עד שמגיעים בניו הביתה.
ולאחר המעשה:
וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:וַיּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ:
יעקב מטיח ביקורת בבניו אך משתתק לטענתם שקינאו לאחותם. האם לא ידע יעקב לענות לטענתם? הלא כל הביקורת שלו לא היתה אלא על כך שהרגו את כל תושבי שכם?
לענ"ד יש לומר שיעקב הבין מתשובתם של בניו שעשו את מה שעשו מתוך כוונה טהורה לחלוטין של קנאה לאחותם ולא מתוך מניע זר כלשהו ולכן הבין שכל הויכוח עימם לא יוביל להכרתם בטעות שעשו בכך שהחריבו כרך שלם.הוא זיהה את להט היצרים ממנו הם דיברו והבין שהויכוח עימם הוא עקר לגמרי. הוא העדיף להמתין לשעת כושר- שעת מיתתו- כדי להבהיר להם שוב את דעתו הנחרצת מתוך הכרה שדברים שאומר אדם לבני ביתו בסמוך למיתתו חודרים לעומק לבם.
את הביקורת שלו אליהם בפרשת ויחי פותח יעקב במילים"שמעון ולוי אחים" , המילה אחים לכאורנ מיותרת והרבמן מסביר שבכך רצה יעקב להזכיר את המניע שלהם במעשה דינה-"בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם" , בכך יש כביכול המשך לדו שיח שנקטע שנים רבות לפני כן.ולמרות רגשי האחווה הוא מטיח בהם את הביקורת: "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" משמע שלמרות הכוונה הטובה האמצעי להשגת המטרה היה -שגוי.
גם בסיפור ראובן אנו קוראים על שמיעתו של יעקב- והפעם שתיקה מוחלטת:
וַיְהִי בִּשְׁכּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקב שְׁנֵים עָשָׂר
מעשהו של ראובן מוסבר ברש"י כך:
מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועו, שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי, לכן בלבל.
יעקב שומע על כך ואינו מגיב.הוא מבין כנראה בעיני רוחו מדוע ראובן עשה את אשר עשה ולכן יודע שכוונתו היתה טובה מבחינתו- קינא לאימו- ורק התוצאה היתה לא ראויה שכן אסור לבן להתערב בענייני חדר המיטות של הוריו.מהנסיון הקודם עם שמעון ולוי במעשה דינה מבין יעקב שיש לשתוק בשלב זה ולבוא חשבון בשלב מאוחר יותר.על ראובן מעיד המדרש שדווקא השתיקה הרועמת של יעקב עוררה אותו לשוב בתשובה כבר אז ולהכיר בטעותו.את הביקורת יעקב מטיח בבנו בסמוך למיטתו מתוך כוונה להביא אותו להבנה ששיתקתו לא נבעה מתוך סלחנות אלא מחשיבה פרגמטית שנועדה לאפשר לו לשוב בתשובה ממעשהו.
יעקב מבקש ללמדנו מה כוחו של כח האיפוק, כבר לימדונו חז"ל באבות ש:"סייג לחכמה -שתיקה"(אבות ג,יג).יעקב בחכמתו ידע מדע לומר דברים נוקבים ומתי לשמוע- ולשתוק.האינסטיקט הטבעי שלנו הוא תמיד להגיב ומיד, לעיתים יש צורך לחשוב,לשמוע,להפנים ,להפעיל שיקול דעת ולחכות לזמן התאים ולנסיבות הנכונות ואז לומר הדברים הנכונים בצורה המועילה שתביא לתוצאות הרצויות ולא מתוך כעס וחוסר שליטה.כי "עת לכל חפץ- ומי ששולט על עיתותיו ותגובותיו- יוכל גם להשיג חפצו".
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה