1."ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים"-מהו העץ שחולל את הנס ?
2."ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך"- מה באה הדגשה זו ללמד וכי היה לו מטה אחר?
המים כידוע הם הצורך הבסיסי והקיומי לחי ולצומח ,על אחת כמה וכמה במדבר הצחיח ונטול הגשמים.בשלוש נקודות זמן ומקום התלוננו ב"י בפני משה על המחסור במים,שניים מהם בפרשת בשלח: במרה- בשל המים המרים וברפידים (הפעם השלישית- כעבור 40 שנה,לאחר מות מרים).ההצלה הניסית של ה' נעשתה בכל פעם בצורה שונה: פעם אחת ע"י עץ שהמתיק את המים,פעם אחרת ע"י הכאת הצור ופעם אחת ע"י ציוויי לדבר אליו (אך כידוע חטא משה והכהו).מדוע בחר ה' בדרכי הצלה שונות ומה באו ללמדנו? בטרם נפנה לענות על כך יש להבין מהו אותו עץ שחולל את הנס שהפך את המים המרים למתוקים.חז"ל נחלקו בדבר,יש שטענו שהיה עץ ערבה,עץ זית,הרדוף הנחלים ועוד עוד.רשב"י במכילתא מדייק מלשון הכתוב האומר ויורהו ולא ויראהו שהיה כאן תהליך של לימוד והוראה של דברי תורה למשה הקשורים כנראה בסוד הכרוך בעץ המסתורי ובמדרש הנעלם בזוה"ק מובא הסבר האומר כי העץ היה לא אחר מ-מטהו של משה.
מטהו של משה שב ומככב במשבר המים ברפידים כאשר משה נצטווה להכות עמו את הצור ולהוציא לעם מים.הכתוב מדגיש,לכאורה בייתור,שהמדובר במטה שחולל את הניסים במכות מצרים ומסביר רש"י שההדגשה נועדה להוכיח שמטה משה אינו מיועד רק לפורענות(מכות מצרים) אלא גם לצרכי הצלה והשקאת מים את העדה.
האופנים השונים בהם בחר ה' לפתור את משבר המים יכולים ללמדנו מסר חשוב בפתירת משברים בכלל ויתכן ומסר זה היה כלול באותם דברי הוראה שמסר ה' למשה לפי שיטתו של רשב"י.המטה-עץ המושלך אל המים אשר לפי חלק מהדעות היה בעצמו מר (עץ זית או הרדוף הנחלים) ואשר הביא להמתקתם מוכיח כי לעיתים "מעז יצא מתוק" ודווקא שימוש מושכל באותו אמצעי ששימש לפורענות יכול לשמש כפתרון לבעיה,לעיתים ע"י שילובו של המטה בתוך המים ולעיתים דווקא ע"י שימוש בכוחו של המטה (הכאת הצור) למטרה טובה.כלי ה"נשק" יכול לשמש להרס (מכות מצרים) ולהצלה (הבאת המים) והכל תלוי באדם ובאופן שבו הוא מנצל את האמצעים שברשותו.הדבר נכון לגבי המטה אך נכון גם לכל אמצעי ולכל בחירה של אדם ובשימוש שיעשה האדם במעשיו ובדיבורו וביחסיו כלפי הזולת וכלפי ה': אם ירצה ישתמש בכוחותיו לשלילה ואם ירצה ישתמש באותם הכוחות לחיוב.הבחירה החופשית והמלאה נתונה בידי האדם.ברצותו יביא חורבן וברצותו יביא לגאולה.השלילה והחיוב מצויים אם כן כשני צדדים של מטבע בכל מרכיבי הבריאה וכל שעל האדם לעשות- לבחור בעץ החיים,בדרך התורה והמצוות.
2."ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך"- מה באה הדגשה זו ללמד וכי היה לו מטה אחר?
המים כידוע הם הצורך הבסיסי והקיומי לחי ולצומח ,על אחת כמה וכמה במדבר הצחיח ונטול הגשמים.בשלוש נקודות זמן ומקום התלוננו ב"י בפני משה על המחסור במים,שניים מהם בפרשת בשלח: במרה- בשל המים המרים וברפידים (הפעם השלישית- כעבור 40 שנה,לאחר מות מרים).ההצלה הניסית של ה' נעשתה בכל פעם בצורה שונה: פעם אחת ע"י עץ שהמתיק את המים,פעם אחרת ע"י הכאת הצור ופעם אחת ע"י ציוויי לדבר אליו (אך כידוע חטא משה והכהו).מדוע בחר ה' בדרכי הצלה שונות ומה באו ללמדנו? בטרם נפנה לענות על כך יש להבין מהו אותו עץ שחולל את הנס שהפך את המים המרים למתוקים.חז"ל נחלקו בדבר,יש שטענו שהיה עץ ערבה,עץ זית,הרדוף הנחלים ועוד עוד.רשב"י במכילתא מדייק מלשון הכתוב האומר ויורהו ולא ויראהו שהיה כאן תהליך של לימוד והוראה של דברי תורה למשה הקשורים כנראה בסוד הכרוך בעץ המסתורי ובמדרש הנעלם בזוה"ק מובא הסבר האומר כי העץ היה לא אחר מ-מטהו של משה.
מטהו של משה שב ומככב במשבר המים ברפידים כאשר משה נצטווה להכות עמו את הצור ולהוציא לעם מים.הכתוב מדגיש,לכאורה בייתור,שהמדובר במטה שחולל את הניסים במכות מצרים ומסביר רש"י שההדגשה נועדה להוכיח שמטה משה אינו מיועד רק לפורענות(מכות מצרים) אלא גם לצרכי הצלה והשקאת מים את העדה.
האופנים השונים בהם בחר ה' לפתור את משבר המים יכולים ללמדנו מסר חשוב בפתירת משברים בכלל ויתכן ומסר זה היה כלול באותם דברי הוראה שמסר ה' למשה לפי שיטתו של רשב"י.המטה-עץ המושלך אל המים אשר לפי חלק מהדעות היה בעצמו מר (עץ זית או הרדוף הנחלים) ואשר הביא להמתקתם מוכיח כי לעיתים "מעז יצא מתוק" ודווקא שימוש מושכל באותו אמצעי ששימש לפורענות יכול לשמש כפתרון לבעיה,לעיתים ע"י שילובו של המטה בתוך המים ולעיתים דווקא ע"י שימוש בכוחו של המטה (הכאת הצור) למטרה טובה.כלי ה"נשק" יכול לשמש להרס (מכות מצרים) ולהצלה (הבאת המים) והכל תלוי באדם ובאופן שבו הוא מנצל את האמצעים שברשותו.הדבר נכון לגבי המטה אך נכון גם לכל אמצעי ולכל בחירה של אדם ובשימוש שיעשה האדם במעשיו ובדיבורו וביחסיו כלפי הזולת וכלפי ה': אם ירצה ישתמש בכוחותיו לשלילה ואם ירצה ישתמש באותם הכוחות לחיוב.הבחירה החופשית והמלאה נתונה בידי האדם.ברצותו יביא חורבן וברצותו יביא לגאולה.השלילה והחיוב מצויים אם כן כשני צדדים של מטבע בכל מרכיבי הבריאה וכל שעל האדם לעשות- לבחור בעץ החיים,בדרך התורה והמצוות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה