1."כל הנוגע בהר מות יומת"- מאיזו סיבה זכה הר סיני דווקא למעמד הקדוש של מתן תורה עליו?
2."זכור את יום השבת לקדשו"-כיצד יוכל לקיים מצווה זו אדם הטועה במדבר ואיבד את ספירת הימים?
במרכזה של הפרשה ניצב מעמד מתן תורה על הר סיני בו' בסיוון, מעמד בו הפכו ב"י למחוייבים לתורה ולמצוות ולעמו של הקב"ה במלוא מובן המילה.מכח מה זכה אותו שטח של הר סיני שעליו תינתן התורה? יש לזכור כי ההר מתאפיין בשפלותו- ככל הנראה אינו הר גבוה במיוחד ודווקא נקודה זו מהווה סיבה משמעותית לטובת הבחירה בו.אין בהר שום קדושה מצד עצמו אלא רק בזכות אותה ענווה ושפלות שבו וממילא הקדושה לה זוכה ההר היא זמנית- רק בזמן מתן תורה ומכאן אנו למדים שהקדושה אינה מצד עצמו אלא באופן עקיף בזכות אותו מעמד נשגב שהתרחש על גביו ורק בזמן אותו מעמד.מסכת אבות פותחת כידוע במילים "משה קיבל תורה מסיני" ושאלה ידועה היא שהרי משה קיבל את התורה מה' ולא מסיני אלא בסיני וההסבר מפורסם הוא שמשה קיבל את התורה מכח זה שלמד מוסר השכל מענותנותו של הר סיני ולכן היה ראוי שתינתן תורה על ידו.הענווה, התכונה הפנימית הזו, היא שהקנתה להר סיני לזמן מוגבל את קדושתו עד כדי איסור לגעת בו.
הגמרא במסכת שבת דנה במקרה שבו אדם המהלך במדבר איבד את ספירת הימים ואינו יודע מתי עליו לקיים את מצוות השבת וז"ל הגמרא:
אמר רב הונא: היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר כברייתו של עולם, ומר סבר כאדם הראשון (שבת,סט,ע"ב)
ע"פ ההסבר של הגמרא הדעה האומרת לספור שישה ימים ואז לשבות מדמה זאת לבריאת העולם- קודם שישה ימי בריאה ואח"כ שבת מנוחה ואילו לדעה השניה נקודת ההשתכלות מתחילה בבריאת האדם וממילא נולד האדם לתוך השבת ורק אח"כ ספר שישה ימים.
אפשר לקשר את העקרון לפיו קבע כל אחד שברי הפלוגתא בגמרא ל2 סוגי הזכירות בשבת כפי שהם מובאות בקידוש: מחד "זיכרון למעשה בראשית" ואז סופרים שישה ימים ושובתים ומאידך "זכר ליציאת מצרים"- בו היתה בריאה מחודשת של האדם- המשוחרר מן העול של העבדות ולכן קודם שובתים ואח"כ יוצאים אל ששת ימי החול.
מה שיוצר את קדושת הזמן- קביעת יום השבת- לאותו תועה במדבר הוא העיקרון (ע"פ בריאת העולם או בריאת האדם) ולא הזמן.
הן הר סיני והן השבת (בייחוד למי שאיבד את הספירה האמיתית) מקדשים עיקרון עמוק אותו יש לקדש יותר מאשר את החומר או הזמן: העיקרון של מידת הענווה והיסוד של הבריאה המלמדת אותנו עד כמה עלינו להכיר תודה לה' וכמובן יציאת מצרים שבראה אותנו כעם ,הם העומדים בבסיסם של קידוש הזמן והמקום.הקדושה איננה בחומר עצמו אלא ברוח העומדת מאחוריו.
2."זכור את יום השבת לקדשו"-כיצד יוכל לקיים מצווה זו אדם הטועה במדבר ואיבד את ספירת הימים?
במרכזה של הפרשה ניצב מעמד מתן תורה על הר סיני בו' בסיוון, מעמד בו הפכו ב"י למחוייבים לתורה ולמצוות ולעמו של הקב"ה במלוא מובן המילה.מכח מה זכה אותו שטח של הר סיני שעליו תינתן התורה? יש לזכור כי ההר מתאפיין בשפלותו- ככל הנראה אינו הר גבוה במיוחד ודווקא נקודה זו מהווה סיבה משמעותית לטובת הבחירה בו.אין בהר שום קדושה מצד עצמו אלא רק בזכות אותה ענווה ושפלות שבו וממילא הקדושה לה זוכה ההר היא זמנית- רק בזמן מתן תורה ומכאן אנו למדים שהקדושה אינה מצד עצמו אלא באופן עקיף בזכות אותו מעמד נשגב שהתרחש על גביו ורק בזמן אותו מעמד.מסכת אבות פותחת כידוע במילים "משה קיבל תורה מסיני" ושאלה ידועה היא שהרי משה קיבל את התורה מה' ולא מסיני אלא בסיני וההסבר מפורסם הוא שמשה קיבל את התורה מכח זה שלמד מוסר השכל מענותנותו של הר סיני ולכן היה ראוי שתינתן תורה על ידו.הענווה, התכונה הפנימית הזו, היא שהקנתה להר סיני לזמן מוגבל את קדושתו עד כדי איסור לגעת בו.
הגמרא במסכת שבת דנה במקרה שבו אדם המהלך במדבר איבד את ספירת הימים ואינו יודע מתי עליו לקיים את מצוות השבת וז"ל הגמרא:
אמר רב הונא: היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר כברייתו של עולם, ומר סבר כאדם הראשון (שבת,סט,ע"ב)
ע"פ ההסבר של הגמרא הדעה האומרת לספור שישה ימים ואז לשבות מדמה זאת לבריאת העולם- קודם שישה ימי בריאה ואח"כ שבת מנוחה ואילו לדעה השניה נקודת ההשתכלות מתחילה בבריאת האדם וממילא נולד האדם לתוך השבת ורק אח"כ ספר שישה ימים.
אפשר לקשר את העקרון לפיו קבע כל אחד שברי הפלוגתא בגמרא ל2 סוגי הזכירות בשבת כפי שהם מובאות בקידוש: מחד "זיכרון למעשה בראשית" ואז סופרים שישה ימים ושובתים ומאידך "זכר ליציאת מצרים"- בו היתה בריאה מחודשת של האדם- המשוחרר מן העול של העבדות ולכן קודם שובתים ואח"כ יוצאים אל ששת ימי החול.
מה שיוצר את קדושת הזמן- קביעת יום השבת- לאותו תועה במדבר הוא העיקרון (ע"פ בריאת העולם או בריאת האדם) ולא הזמן.
הן הר סיני והן השבת (בייחוד למי שאיבד את הספירה האמיתית) מקדשים עיקרון עמוק אותו יש לקדש יותר מאשר את החומר או הזמן: העיקרון של מידת הענווה והיסוד של הבריאה המלמדת אותנו עד כמה עלינו להכיר תודה לה' וכמובן יציאת מצרים שבראה אותנו כעם ,הם העומדים בבסיסם של קידוש הזמן והמקום.הקדושה איננה בחומר עצמו אלא ברוח העומדת מאחוריו.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה