1."וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" -הקב"ה נמצא בכל מקום, מדוע אם כן למקד את עבודת הקודש למקום מצומצם?
2."וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"- כיצד יתכן שבקודש הקודשים, מעל ארון העדות שבלוחות שבו נכתב"לא תעשה לך פסל וגו'" נצטוונו לעשות כביכול פסל ודמות?
ע"פ המובא במדרש תנחומא על הפרשה נצטוו ב"י על המשכן לאחר חטא העגל והוא מהווה מרכיב אחד (ביחד עם מחצית השקל, הפרה האדומה וכו') של כפרה על החטא ההוא.שורש החטא היה בצורך של העם להגשים את אלוקים לכדי משהו מוחשי ועל כן קראו "אלה אלוקיך ישראל" ובכך הם לא ביטלו את אמונתם בה' אך חטאו ברצותם לעבוד אותו דרך העגל.
על מנת למנוע הישנות של חטא זה בחר הקב"ה לרכז את השכינה שלו במקום מקודש אחד דרכו יוכלו ב"י לעבוד את ה' ללא חטא ואף להיפך- כחלק מהציווי האלוקי.זו אם כן הסיבה שהקב"ה ריכז את משכנו במקום מסויים אע"פ ש"מלא כל הארץ כבודו"ועדיין תלויה ועומדת כל עבודת המשכן בכך שהקב"ה ישכון בתוכם- בתוך ליבותיהם של עובדיו שכן לשכינה האמיתית אין באמת מקום פיזי ואע"פ כן אין היתר להיכנס אל קודש הקודשים אלא רק לכהן הגדול ובזמן שיעד לכך ה'- ביום הכיפורים ללמדך שקדושה ניתנה למקום זה מכח ציוויו של ה'.
מסיבה זו גם ציווה ה' על עשיית הכרובים: הציווי הוא נסיון לצמצם למינימום את הנהייה האלילית שהיתה טבועה בנפשם של ב"י בשל ההשפעה הרבה של השהייה בארץ מצריים .הכרובים הם ציווי של ה'- ולכן אינם בגדר פסל, העובדה שהם שניים מבטלת את ההתיחסות אליהם כאלוה ומיקומם בקודש הקודשים מבטל את העם לראותם וממילא אינו יכול לזנות אחריהם (כפי שכן קרה עם העגלים בימיו של ירבעם בן נבט).הידיעה שהם נמצאים וקיימים אולי ריככה במידת מה את אותה נהייה אלילית שבב"י.עקרון זה חוזר ונשנה בציווי על הקרבנות כפי שמפרשו הרמב"ם שכן הם מרחיקים את האדם מהנוהג להקריב בני אדם כחלק מפולחן הע"ז.מרכיבי המשכן נועדו אם כן להרחיק את העם מהתפיסה האלילית ומן ההוייה שליוותה אותם במצרים ובכנען.המשכן היווה מעין תרופה למגפת הע"ז שהפילה חללים רבים.
2."וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"- כיצד יתכן שבקודש הקודשים, מעל ארון העדות שבלוחות שבו נכתב"לא תעשה לך פסל וגו'" נצטוונו לעשות כביכול פסל ודמות?
ע"פ המובא במדרש תנחומא על הפרשה נצטוו ב"י על המשכן לאחר חטא העגל והוא מהווה מרכיב אחד (ביחד עם מחצית השקל, הפרה האדומה וכו') של כפרה על החטא ההוא.שורש החטא היה בצורך של העם להגשים את אלוקים לכדי משהו מוחשי ועל כן קראו "אלה אלוקיך ישראל" ובכך הם לא ביטלו את אמונתם בה' אך חטאו ברצותם לעבוד אותו דרך העגל.
על מנת למנוע הישנות של חטא זה בחר הקב"ה לרכז את השכינה שלו במקום מקודש אחד דרכו יוכלו ב"י לעבוד את ה' ללא חטא ואף להיפך- כחלק מהציווי האלוקי.זו אם כן הסיבה שהקב"ה ריכז את משכנו במקום מסויים אע"פ ש"מלא כל הארץ כבודו"ועדיין תלויה ועומדת כל עבודת המשכן בכך שהקב"ה ישכון בתוכם- בתוך ליבותיהם של עובדיו שכן לשכינה האמיתית אין באמת מקום פיזי ואע"פ כן אין היתר להיכנס אל קודש הקודשים אלא רק לכהן הגדול ובזמן שיעד לכך ה'- ביום הכיפורים ללמדך שקדושה ניתנה למקום זה מכח ציוויו של ה'.
מסיבה זו גם ציווה ה' על עשיית הכרובים: הציווי הוא נסיון לצמצם למינימום את הנהייה האלילית שהיתה טבועה בנפשם של ב"י בשל ההשפעה הרבה של השהייה בארץ מצריים .הכרובים הם ציווי של ה'- ולכן אינם בגדר פסל, העובדה שהם שניים מבטלת את ההתיחסות אליהם כאלוה ומיקומם בקודש הקודשים מבטל את העם לראותם וממילא אינו יכול לזנות אחריהם (כפי שכן קרה עם העגלים בימיו של ירבעם בן נבט).הידיעה שהם נמצאים וקיימים אולי ריככה במידת מה את אותה נהייה אלילית שבב"י.עקרון זה חוזר ונשנה בציווי על הקרבנות כפי שמפרשו הרמב"ם שכן הם מרחיקים את האדם מהנוהג להקריב בני אדם כחלק מפולחן הע"ז.מרכיבי המשכן נועדו אם כן להרחיק את העם מהתפיסה האלילית ומן ההוייה שליוותה אותם במצרים ובכנען.המשכן היווה מעין תרופה למגפת הע"ז שהפילה חללים רבים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה