יום חמישי, 9 באפריל 2009

פסח: הגדה זו על שום מה

  1. "...ולבן ביקש לעקור את הכל"- מה עניינו של לבן בהגדה של פסח?
  2. "...ויאמינו בה' ובמשה עבדו" מדוע הוזכר משה, הגיבור הראשי של יציאת מצרים, רק פעם אחת בהגדה ?
מבין כל הדמויות המוזכרות בהגדה של פסח עולה דמות אחת, המוזכרת במרכז ההגדה ואשר הקשר בינה לבין סיפור יציאת מצרים נראה על פניו רופף למדי וזוהי דמותו של לבן. מה לנוכל זה, על אף היותו הסבא רבא שלנו, לסיפור יציאת מצרים? בעל ההגדה משווה בינו לבין פרעה אך האם חסרים דמויות שליליות אחרות הקרובות יותר לסיפור ההגדה מאשר לבן הארמי?
וכך מופיע בהגדה:
"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו.שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל"
על מנת לענות על שאלה זו יש לברר תחילה את מטרתה של ההגדה של פסח. האם כל המטרה היא רק לספר את סיפור יציאת מצרים? מהו המסר לדורות היוצא מתוך ההגדה?
אין ספק שלהגדה של פסח יש מסר על דורי, חוצה זמנים וחובק כל יהודי באשר הוא נמצא והראייה הפשוטה מתוך פשט ההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".בכל דור ודור ההגדה מדברת אל כולם.מהי אם כן תכלית ההגדה?
"והנה יסוד הפסח הוא על הכרת טובה, כדכתיב 'ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָסח על בתי בני ישראל במצרים'. על כן צריך להגדיל ולהרחיב זאת ההכרה, שהיא המשובחת שבהרגשות האנושיות, בכל האפשרי. ומזה נלמוד דהוא הדין כל מצוותיה של תורה בכולן [בכללן] נוסדו על הכרת הטובה הכללית להש"י יוצרנו ב"ה"("מאורות הראי"ה", "הגדה של פסח", עמ' קצט).
ע"פ הרב קוק זצ"ל התכלית של חג הפסח , וההגדה כטקסט המכונן שלו,היא להביא את האדם להכרה בטובות שעשה לנו ה' בעבר בהווה ומן הסתם בעתיד.כלומר, הגיבור הראשי של ההגדה הוא ה' ( הוא ולא מלאך הוא ולא שרף הוא ולא שליח). מתוך זה ברור שה' הוא זה שמצילנו מהעומדים להשמידנו בכל דור : הן בצד הגשמי כמו פרעה בשעתו והמן בדורו והן בצד הרוחני כמו לבן בזמנו או אנטיוכוס בדורו. בכל דור ודור עמדים עלינו להשמידנו- גשמית ורוחנית- והקב"ה מצילנו מידם.
מה ביקש פרעה? לגזור על הזכרים ,שכן פחד מהריבוי של עם ישראל.( הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו)
מה ביקש לבן? לעקור את הכל, את התוכן, את הצד הרוחני שבעם ישראל המתגבש.
פרעה מייצג את האוייב הנלחם ב"רוב" ולבן -מייצג את אויב ה"כל".נעמיק לרגיע לפשר מילים אלו.
המילה "כל" מכילה 2 אותיות מאמצע הא"ב - האות כ' מסיימת את ה-11 אותיות הראשונות והואות ל' פותחת את ה-11 האחרונות. בכך מייצגת המילה את המכלול השלם של כל האותיות כל הא"ב על רגל אחת( בעצם שניים: כ ו-ל)
המילה רב מייצגת אותיות של כפל ר' היא כפל של מאות ( מאתיים בגימטריה) ו-ב היא כפל של אחדות ( שתיים בגימטריה). לכן מילה זו ( כמו המילה בכר, ע"פ הסבר של הגאון מווילנא) מייצגת ריבוי וכפל.
לבן ביקש "לעקור" את עם ישראל מהשורש, להחזיר את הכל לדף "לבן" שמנוכר לשורשיו.
את העימות בין "רב" ל"כל" פגשנו כבר בפרשת "וישלח": כאשר יעקב ועשיו נפגשים , עשיו אומר לאחיו "יש לי כל"- יש לי ריבוי, אין לי צורך במתנות. ומה עונה לו יעקב? "יש לי כל" יש לי מכלול שלם של צד גשמי ורוחני שמחוברים האחד לשני היטב. לבן אמנם ביקש לעקור את ה"כל" הזה אבל לא עלה בידו.כעת ברור מדוע לבן הארמי מוזכר: הוא אב טיפוס לכל המבקשים להשמיד את הצד הרוחני שבעם ישראל בעוד פרעה הוא אב טיפוס למבקשי ההשמדה הגשמית, בכל דור ודור. ביחד הם הם מייצגים את כל המבקשים להשמידנו בכל דור ודור אבל מאחר ותכלית ההגדה היא הכרתנו בטוב שעושה לנו הקב"ה הרי ש:"... והקב"ה מצילנו מידם".

כעת , משראינו מיהו הגיבור והדמות המרכזית העומדת בלב ההגדה, המצילה אותנו בכל דור ודור , אפשר להבין מדוע שמו של משה כמעט שלא מוזכר. הרי הוא הדמות האנושית המובילה בסיפור יציאת מצרים אך זהו לב העניין: הוא הדמות האנושית אך ההגדה באה למרכז את הדמות העל אנושית- הקב"ה- כגיבור הבלעדי של העם היהודי בכל דור ודור. אמנם אנו עוסקים בסיפור יציאת מצרים אך הכיוון הוא ל"כל דור ודור" וממילא יש חשיבות להעמדת כל שאר הבריאה- אפילו משה רבנו גדול הנביאים- בצילו של הקב"ה והכל מתגמד לעומתו ולכן גם כשמשה מוזכר הוא מוזכר כדרך אגב כ"משה עבדו" ( של ה').
כל עוד עם ישראל בכלל וכל יהודי בפרט יודע לשמור על הקשר בין הכמות לאיכות, בין ה"כל" ל-רב", בין רוחני לגשמי, הרי שמובטח לו שהקב"ה מצילו מידם של המבקשים לאבדו, בכל דור ודור ועל כך אנו מצווים להודות לה' בכל יום, ובכל זמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה