שמיני : על חזירים ובני אדם

1. מדוע, מבין כל החיות הטמאות, הפך דווקא החזיר לסמל השיקוץ והטומאה?
2. החסידה נקראת כך משום שעושה חסידות עם חברותיה- מדוע אם כן נכנסה לרשימה השחורה של בע"ח שנאסרו באכילה?

הגמרא במסכת קידושין אומרת כך :
"עשרה קבים נגעים ירדו לעולם תשעה נטלו חזירים, אחד נטל כל העולם"(קידושין מט ,ע"ב)
עוד בטרם התגלתה שפעת החזירים בעולם זכה בע"ח זה לכל הגידופים וקריאות הדחייה ביהדות עד אשר הפך לסמל השלילה וממילא גם למקור למעשי אלימות כלפי היהודים בגלות.מה יש בו בחזיר שהביא אותו למעמד מיוחד זה? מדוע דווקא הוא?
על מנת לעמוד על טיבו ניזכר בשלושת סימני הטהרה המוזכרים בפרשת שמיני:
"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ."(ויקרא י"א,ג)
ולאחר מכן מובאת רשימה של 4 בעלי חיים שיש להם רק חלק מסימני הטהרה ע"מ שלא ניטה להתבלבל ולחשוב שהם טהורים וברשימה זו מוזכרים הגמל,הארנבת,השפן והחזיר.כלומר אלו בעלי חיים טמאים שאנו עלולים בטעות לחובם לטהורים. ועדיין מדוע התבלט החזיר מעל פני כולם?נחזור לרגע לדמות מספר בראשית שנמשלה לחזיר ומשם נגיע להבנת ייחודו של החזיר.
בפרשת תולדות, רגע לפני פרשת הברכות, מספרת לנו התורה שעשיו התחתן , בהיותו בן 40:
וַיְהִי עֵשָׂו, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי--וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי.(בראשית כ"ו,לד)
ועל כך אומר רש"י:
בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, עשו היה נמשל לחזיר...החזיר הזה כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים.כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם; כשהיה בן ארבעים, אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן:(רש"י,שם)
עשיו , כמו החזיר,הוא סמל לצביעות.לחזיר יש שני סימני טהרה חיצוניים: מפריס פרסה ושוסע שסע ולכן חיצונית הוא מצטייר כטהור אך סימן הטהרה הפנימי- מעלה גרה- חסר בו ולכן הוא טמא.קיראה מעמיקה בפרשת המאכלות תראה לנו עוד כמה צדיקים מדומים בתוך בעלי החיים שנאסרו באכילה.
ברשימת בעלי הכנף מופייעה תבנית החוזרת על עצמה של מינים של מעופפים שנאסרו לאכילה:
"ואת האיה למינה: את כל עורב למינו...ואת הנץ למינהו..."(ויקרא י"א,טו)
וכך מלמדת אותנו הגמרא במסכת חולין:"ת"ר עורב- זה עורב אוכמי, כל עורב- להביא עורב העמקי( שכולו לבן)למינו-להביא עורב הבא בראשי יונים"( חולין ס"ג,א)
ומסביר בעל התורה תמימה:
"בראשי יונים- ר"ל שראשו דומה ליונה" ( תורה תמימה ,שם)
כלומר, יש להיזהר לא רק מעורבים שחורים לגמרי או לבנים לגמרי אלא גם מכאלה שיש להם ראש שדומה ליונה ועלולים להראות לנו ככשרים.
ועוד דוגמא להטעייה שעולם החיות הטמאות:
על החסידה, שגם מופיעה ברשימה השחורה של החיות האסורות לאכילה, אומר רש"י כך:
"דיה לבנה ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה במזונות"( רש"י י"א,יט)מדוע מזכיר רש"י נקודה לזכותה של החסידה דווקא במקום בו היא מוזכרת לגנאי? אלא שקריאה מדוקדקת יותר בדברי רש"י תעמיד אותנו על עניין עמוק: החסידה אמנם עושה חסד אבל זהו אינו חסד אמיתי וכן שהרי היא עושה זאת רק עם חברותיה ולא עם כולם. זהו חסד שיש בו חישובים פנימיים של שמור לי ואשמור לך.זהו אינו חסד אמיתי.גם זה סוג של הטעייה וצביעות, אם כי פחות חמורה מזו של החזיר.
כדי לעמוד על החשיבות של הזהירות הנדרשת מאיתנו בעולם בו יש צדיקים וצדיקים מדומים אפשר למצוא בדברין של המלך ינאי לאשתו, מעט לפני שנפח את נשמתו וכך מספרת לנו הגמרא שאמר לה:
"אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס"( סוטה כ"ב ע"ב)
העם היהודי באותם הימים נחלק לשלוש כתות: צדוקים, איסיים ופרושים.ינאי מזהיר את אשתו להיזהר מכת רביעית, כת הצבועים, שעושים מעשי נבלה אך מבקשים שכר כאילו היו צדיקים.האתגא לכל אחד הוא כפול: מחד להתרחק מצביעות בכל דרגה שהיא, בוודאי לא לכזו של החזיר, סמל הצביעות ומאידך לדעת לזהות האם אדם זה או אחר נוהג ביושר ובתום לבב או ח"ו בצביעות ובשקר כלפי העולם.שלושת הכתות מימי בית שני כבר אינם אך כת הצבועים היא כת שקיימת להם והחכם עינוי בראשו ועליו לדעת לזהותם- ושומר נפשו- ירחק!