שביעי של פסח: המתכון לזוגיות מוצלחת -בקריעת ים סוף

1. "...אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ובים לקו חמישים מכות..."- מדוע ראו חז"ל את המכה על הים כבעלת עוצמה פי כמה מאשר מכות מצרים? לכאורה דווקא במצרים היתה למכות עוצמה חזקה יותר!
   



2. "...וקשין לזווגן כקריעת ים סוף"- מדוע משווים חז"ל דווקא בין זיווג לקריעת הים ? לכאורה דווקא הקריעה מעידה על פירוד שהוא הפך הזיווג !
   

10 המכות אשר נחתו על מצרים במשך כשנה עוררו ללא ספק תהודה עולמית.אינטרנט לא היה אז, וגם אמצעי תקשורת פחות מתקדמים טכנולוגית טרם הומצאו ובכל זאת עוף השמים ללא ספק הוליך את הקול והעולם כולו ידע או זכה לרסיסי סיפורים על אשר התחולל בשטחה של המעצמה החזקה בעולם דאז.והנה בהגדה של פסח מתחולל ויכוח על כמות המכות שנחתו על המצרים בים סוף לעומת המכות במצרים עצמה:
"רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצרים במצריים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות.
במצרים מה הוא אומר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים מה הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'במצרים.כמה לקו באצבע עשר מכות. אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות".( ההגדה של פסח)

רבי יוסי הגלילי אומר עשר, ר' אליעזר אומר ארבעים ור עקיבא אומר חמישים וכולם מסימים שעל הים- פי 5 מאשר במכות מצרים! . מדוע ראו חז"ל במכת הטביעה בים סוף ארוע כה רב רושם בעוצמה חזקה בהרבה ממה שהתחולל במצרים עצמה?
על מנת לרדת לעומק דבריהם של חז"ל יש צורך קצת לשנות פרספקטיבה. אין ספק שמבחינת פירוטכניקה וצבעוניות המכות שנחתו על ארץ מצרים יכלו לכלכל הרבה מאוד סרטים הוליוודיים (מה שאכן קרה...) אך חז"ל כיוונו בדבריהם למבט אחר.צריך לזכור שמכות מצרים היו בסופו של יום אסונות טבע חריגים מאוד שזרעו הרס וחורבן למצרים.אמנם בני ישראל יצאו מהם נשכרים (במכת הדם מכרו את המים בדמים יקרים, במכת החושך יכלו לשאול משכניהם המצרים כלי כסף וכלי זהב וכן הלאה) אך התוצאה הישירה של המכות היתה קודם כל פגיעה משמעותית בכלכלה ובמורל המצרי (מתוך כוונה כמובן להראות מיהו בעל הבית בעולם או בלשון התורה :" וידעו מצרים כי אני ה'").לא כן היתה המטרה של קריעת ים סוף.אמנם- התוצאה הסופית היתה טביעתם של מצרים בים ואובדנה של מצרים. אך קריעת ים סוף נועדה בראש ובראשונה לטובתם של בני ישראל. ומה כ"כ מיוחד בזה? ובכן, לשם המעבר בים סוף נאלץ שרו של הים להיקרע לשניים או ע"פ פירוש הרמב"ם: לבצע נסיגה לאחור.נדרשה מן הים תכונה שלא היתה בו עד אז: וותרנות. לא עוד אסון טבע שנועד להרוס אלא דווקא מהך שתכליתו ליצור: ליצור הזדמנות לעם העבדים לעבור בחרבה בתוך הים, בטריטוריה המלאה של שר הים, לוותר, לסגת, לדרוש מהים לתת משלו- לאחר.זוהי דרישה דרמטית מן הטבע. הרבה יותר קל לבקש להרוס,להשמיד, להחריב .הרבה יותר קשה לוותר ולתת משלך. זהו עומק דברי חז"ל בכך שעל הים היתה "מכה", שינוי, חידוש עולמי בעוצמה חזקה בהרבה מאשר בארץ מצרים.
הגמרא במסכת סוטה אומרת כך:
"אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן:וקשין לזווגן כקריעת ים סוף" ( סוטה,ב,ע"א)
אמרה זו ידועה לכל, במיוחד לאלה שנפרדו מהרווקות בגיל מאוחר יחסית למה שציפו או רצו.לכאורה קשה להבין דברים אלו. מה לקריעת ים סוף ולזיווג? הרי אלו נראים כשני תהליכים הפוכים.קריעת ים סוף מייצגת פירוד בין מים למים ואילו זיווג כל עניינו הוא בחיבור בין שניים.דווקא לאור האמור לעיל ניתן להבין את הדבריםו באור קצת שונה.כאמור,קריעת ים סוף מייצגת ויתור, נכונות לתת מהטריטוריה שלך לטובת הצד שכנגד (הים ויתר על חלק משטחו לטובת ב"י החוצים אותו) וזיווג- וכאן חשוב להדגיש שהכוונה לדעתי לשלב שאחרי השידוך , השלב שמתחיל דווקא אחרי החתונה- דורש מכל אחד מהצדדים את אותו הדבר בדיוק: כל צד מתבקש לוותר, לסגת מעמדותיו הנחרצות ולא פעם לוותר לטובת השני והדבר קשה. קשה כמו בקריעת ים סוף.קשה אך בר מימוש.

קריעת ים סוף היתה אם כן יריית הפתיחה לוותרנות, לנכונות לתת מהמרחב שלך לצד שכנגד.זהו החידוש הגדול שהתחולל בעולם בקריעת ים סוף. כאשר המצרים ביקשו לעבור אך טבעי היה שהים יחזור לטבעו הרגיל ויטביע את המצרים וחילם.
עוצמת המכה עבורם היתה בכך שלא יכלו להנות מהשינוי האדיר והזמני שהתחולל בטבע באותו היום. האתגר והדרישה מכל זוג באשר הוא - היא דווקא להצליח להגיע למדרגתו של ים סוף בזמן שב"י עברו בתוכו. אם הים- הדומם- הגיע למדרגה גבוהה זו הרי שוודאי שכל אדם- שנולד בצלם ה'- יכול להגיע למדרגה זו. אם רק ירצה- יגיע. ואם שני הצדדים יגיעו למדרגה זו הרי שיביאו את עצמם אל תכלית הזוגיות שלהם.משימת שני הצדדים- השמירה היומיומית על הזוגיות-קשה כקריעת ים סוף ובכל זאת- אפשרית!