צו:תכליתו של הבגד

1. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר- מהם הבגדים האחרים?
2.קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת (ח,ב)- מדוע זכו הבגדים להיות שקולים לאהרון ובניו ולהופיע ראשונים ברשימת החפצים שיש לקחת?

דגש רב שמה התורה בפרשת תצוה ובפרשת צו על בגדיו של הכהן בפרט והכהן הגדול בכלל, דגש הבא לידי ביטוי בתיאור דקדקני של כל חלקי הלבוש ובשימוש שיש לעשות בהם, מתי ללובשם ומתי להסירם.בפתח פרשת צו מתארת התורה שכאשר יש להוציא את הדשן מחוץ למחנה על הכהן להחליף את בגדיו ל"בגדים אחרים", מהם אותם בגדים אחרים? את זה התורה לא מפרטת וזאת משום שהדגש הוא על המילה "אחרים" ולא בגדי הכהונה בהם הוא משמש בעבודת המקדש, מעין מדי ב'.כך מבאר תנא דבי ר' ישמעאל את הדברים:
בגדים שבישל בהם קדרה לרבו, אל ימזוג בהם כוס לרבו (שבת, קי"ד,א)
הווה אומר שיש להפריד בין הלבוש בו מבצעים את המלאכה וההכנות לבין הלבוש בעת השלמת המשימה- מזיגת הכוס לרבו.מכאן גם הביאו ראיה לכך שיש להחליף בשבת את הבגדים ללבוש נאה יותר.היחס אל הבגדים, לכאורה סממן חיצוני, והפוקוס הניתן להם אינו אופייני לדרכה של התורה הבאה להעמידנו על עומקה של המציאות.במיוחד הדברים באים לידי ביטוי בטקס הכתרת אהרון ובניו לכהנים, שם מקבלים הבגדים מעמד כמעט שווה לאהרון ובניו שכן הם נמנים ברשימת הדברים שעל משה לקחת ("קח את אהרון ובניו אתו ואת הבגדים...") ולא עוד אלא שהם מופיעים ראשונים ברשימה, מה פשר הדבר?כך מפורש הדבר במדרש:
"שהם הבגדים כבודו של אדם.בן סירא אומר: הדר אלוקים בני אדם והבגדים מכבדים את האדם. מעשה בחסיד אחד כשהיה עולה מן השוק היה נוטל בגדיו ומקפלם .אמרו לו: כמה תלמידים יש לך ובני בית לקפלם? אמר להם: הבגדים מכבדים אותי בשוק, אף אני מכבד אותם בבית כמו שנאמר :"כי מכבדי אכבד"(שמואל א ,ב)" [מדרש ילמדנו]
המדרש מעמיד את הבגדים במקומם כאמצעי לשמירה על כבודו של האדם וממילא מובן כעת מדוע מושם עליהם דגש בכל הקשור בכהנים: הכהן מייצג את כל העם ( במיוחד הכהן הגדול ביום הכיפורים) וממילא עליו להתלבש כראוי ובאופן מכובד שכן אין זה לכבודו אלא לכבוד כל העם כולו.
יוצא אם כן שבכל מקום בו תיארה התורה את עניין הבגדים ונתנה דגש עליהם לא עשתה כן לכבודם אלא לכבוד לובשם ולכבוד העם אותו הוא מייצג בעבודתו.כאשר אנו רואים בבגד אמצעי בלבד ולא מטרה בפני עצמה הרי שאנו מכבדים אותו באופן ובצורה הראויים לכך.